סוף סוף קשר אחורי טבעי בהרכב

אחרי החמישייה באיסטנבול חזרה ארסנל ללונדון להתכונן למשחק הליגה הבא, במזרח לונדון מול הפטישים שנמצאים בחוסר ודאות כלכלי עקב פשיטת הרגל של הספונסר ועקב התרסקות הכלכלה האיסלנדית (יו"ר ווסטהאם הוא איש עסקים איסלנדי אמיד). עוד לפני המשחק, ויליאם גאלאס ,קפטן הקבוצה, נצפה יוצא ממועדון לילה כאשר סיגריה בפיו וארסן ונגר לא אהב זאת, בלשון המעטה.

המשחקים באפטון פארק תמיד מותחים ומרתקים, כמיטב המסורת בין שני מועדונים עם מסורת עשירה כל כך. לפני שנתיים ווסטהאם ניצחה בדקה האחרונה משער בדקה ה-90 והמשחק ייזכר בזכות המהומה בין ונגר לפרדו, ואילו בעונה החולפת הגבהה של חלב אל ואן פרסי, הכריעה את גורל המשחק. הערב פתח ונגר עם אלכס סונג בעמדת הקשר האחורי (אחרי שאני מייחל לכך מאז שפלאמיני עזב), וסוף סוף שיחק עם קשר אחורי טבעי בהרכב הקבוצה. טורה קיבל מנוחה על הספסל וסילבסטרה פתח לצידו של גאלאס, כאשר ניקלאס בנדטנר מחליף את אדבאיור בחוד ההתקפה. המשחק עצמו היה שקול מבחינת ההזדמנויות , כאשר ווסטהאם הגיעה להזדמנות הראשונה כבר בדקה ה-10 כאשר בעיטה מצוינת של די מיקלה מחוץ לרחבה, נהדפה נהדר על ידי אלמוניה. מייד אח"כ הגיעה ההזדמנות הנהדרת של ארסנל כאשר ת'יאו וולקוט בפריצה סולנית, חדר לרחבה ובעט כדור אדיר אשר נעצר רק במשקוף שערו של רוברט גרין. לאחר מכן שוב צירוף בו מעורב וולקוט כאשר ואן פרסי הוריד לו כדור בתוך הרחבה ו-וולקוט ברגל שמאל מצא את גרין הודף את הכדור בקושי. ווסטהאם מן העבר השני הגיעה לעוד הזדמנות גדולה כאשר פארקר בנגיעה אחת מצא בכדור עומק מדויק להפליא את בלאמי שהצליח בספרינט לעקוף את בלמי ארסנל אך אלמוניה שהושיט את רגלו השמאלית מנע שער בטוח. מי שבלט ברעה במחצית הזאת הוא הקוון, ולא בפעם הראשונה שארסנל מקופחת העונה בצורה מחפירה - כדור עומק נשלח לעברו של בנדטנר ורוברט גרין תפס בבירור את הכדור עם שתי ידיו מחוץ לרחבה. מילא השופט פספס אבל איפה בדיוק היה הקוון? התצוגה השערורייתית של הקוון המשיכה כאשר הוגבה כדור קרן לתוך רחבת הפטישים ושני שחקניהם תפסו בצוותא את סונג ומנעו ממנו להתרומם ולנגוח, פנדל ברור במאה אחוז, אך דאוד לא שרק והקוון שכנראה התעלם, לא סימן לשופט על כך, ובמחצית תיקו 0:0 אמנם אבל משחק מרתק עם הזדמנויות. ראוי לציון יכולת טובה מאד של סונג כקשר אחורי שחילץ הרבה כדורים והוציא את ארסנל קדימה, ולא ראויה לציון חוסר היכולת של נאסרי ששוב נעלם ולא מורגש במשחק.

במחצית השנייה ווסטהאם המשיכה עם מתפרצות מסוכנות, אך ארסנל הגיע לשלל מצבים, בעיטה אדירה של ואן פרסי שנהדפה בקושי על ידי גרין, עוד כדור חופשי של ההולנדי שהלך לקורה. ונגר ערך חילופים והכניס את דיאבי במקום נאסרי החלש ואת אדבאיור במקום וולקוט. לכאורה הוציא את הווינגר הטבעי היחיד שלו והכניס חלוץ שלישי, אך בפועל הוא הסיט את ואן פרסי לאגף הימני ואת דיאבי הציב כרגיל בשמאל. הלחץ של ארסנל גבר עוד יותר בעקבות החילופים ונשא פרי בדקה ה-75 כאשר כדור רוחב של אדבאיור המצוין, פגש את הרגל של פאובר שניסה להרחיק אך דחק לשערו הוא, 1:0 לתותחנים. ווסטהאם ניסתה להשיב עם כדורים ארוכים לבלאמי, ובאחת ההתקפות גאלאס דחף בבירור את בלאמי בתוך הרחבה, אך למזלה של ארסנל פיל דאוד לא הצביע על הנקודה הלבנה. ארסנל המשיכה במשחק שוטף ובהנעת כדור כאשר ווסטהאם חסרת אונים, עד הדקה ה-90 בה מסירת אומן של בנדטנר (יותר היה מתאים לפבריגאס לתת כזה כדור) מצאה את אדבאיור שעבר את גרין ובעט בחוזקה לרשת כדי לחתום את תוצאת המשחק 2:0 לארסנל ומצב רוח מרומם לקראת הדרבי החשוב ביום רביעי מול טוטנהאם.

הנצחון של ארסנל מוצדק ללא ספק, לאור השליטה במשחק וההגעה ליותר מצבים. הסיבות לכך הן מאד פשוטות ובעיקר נובעות מההצבה של אלכס סונג כקשר אחורי בהרכב. החלטה טקטית אחת של ונגר עשתה את המשחק הזה ליותר טוב עבור ארסנל כאשר הרבה התקפות של ווסטהאם נעצרו כבר בקו הקישור האחורי של ארסנל ולא הייתה הפקרות הגנתית כמו עד היום כאשר פבריגאס ודנילסון שייטו למעלה. סונג תיקל, שמר על קור רוח תחת לחץ, הוציא באלגנטיות את ארסנל קדימה והוכיח שיש לה קשר אחורי שחייב לפתוח קבוע בהרכב, ואני מקווה שהצבתו היא לא חד פעמית, כי עם יכולת כזאת, עכשיו גם אוהדי ארסנל האחרים צריכים להבין את תרומתו בהרכב. שוב מילה טובה לאלמוניה ששמר על קור רוח למרות האווירה הביתית, והמצבים המסוכנים שווסטהאם הגיעה, רק שימשיך כך ונוכל להיות מאושרים!

הפגזה ארטילרית באיסטנבול

אחרי יכולת לא משכנעת מול אברטון אך נצחון שקטע רצף של 2 משחקים ליגה ללא נצחונות, הגיעה ארסנל לסוקרו סראצ'וגלו באיסטנבול למשחק מול פנרבחצ'ה שנמצאת במשבר.

ונגר פתח במערך מעניין של 4-5-1, עקב הפציעות הקיימות בסגל ועקב הרצון להימנע מפציעות נוספות כמו גם משחק חוץ במגרש ביתי מאד ולכן הצורך במערך מעובה. כבר בדקה הרביעית הציל אלמוניה שער בטוח כאשר סילבסטרה נרדם בשמירה בתוך רחבת החמש. כבר בדקה ה-10 ארסנל עלתה על לוח התוצאות עם מהלך קלאסי עם מסירה חכמה מאד של פבריגאס אשר מצאה את אדבאיור שובר את מלכודת הנבדל ומגלגל בקלילות מול וולקן, 1:0 לתותחנים. לא עברה דקה ומסירה מדהימה נוספת של פבריגאס לוולקוט וכבר 2:0 מדהים לתותחנים!!! בדקה ה-14 מהלך נהדר באגף הימני, כדור רוחב נהדר של דיאבי ונאסרי החמיץ בשלומיאליות את השער השלישי. הקצב המדהים של האירועים המשיך ובדקה ה-15 כדור רוחב מסוכן לתוך הרחבה שסילבסטרה מפספס אך אלמוניה בזינוק אמיץ הציל את ההגנה הגרועה של ארסנל. בדקה ה-19 פנרבחצ'ה חזרה משום מקום למשחק, אחרי שכדור חופשי הגיע לתוך רחבת ארסנל ומשם בכדור רוחב הגיע לרגל של סילבסטרה שדחק לשערו הוא, לתדהמתו של אלמוניה. אך לא הספקנו להתאושש וכבר בדקה ה-22 הגיע השער הרביעי במשחק כאשר דיאבי גבר על ההגנה החלשה מאד של הטורקים וברגל שמאל השחיל את השלישי של התותחנים, 3:1. בדקה ה-30 ההגנה השערורייתית של ארסנל ניצלה מספיגת שער שני עקב נבדל ברור של גוויזה הספרדי. ההפקרות המשיכה בדקה ה-40, כדור ארוך לעבר גוויזה, טעות נוספת של סילבסטרה שהמשיך במשחק האיום שלו ויצא קדימה מדי, אך הבעיטה המסוכנת של הספרדי שרקה ליד הקורה. בדקה ה-42 דאבל פס נהדר משאיר את גוויזה שוב מול אלמוניה, אך הספרדי יצא בתזמון נכון והציל שער ודאי. דקה לאחר מכן בעיטה מרחוק של סנטורק, אך אלמוניה זינק ותפס את הכדור. במחצית התוצאה 3:1, אך יש לציין שהטורקים הגיעו דווקא ליותר הזדמנויות מאשר ארסנל ,ויכולת מצוינת של אלמוניה השאירה את התוצאה הנ"ל. נאסרי במשחק חלש מאד, הרבה לאבד כדורים ולא תרם במאומה למשחק של ארסנל. בדקה ה-49, ההפגזה של התותחנים נמשכה, אחרי קומדיה של טעויות בהגנה הטורקית, הגיע כדור לסונג שמהאוויר ירה מ-7 מטרים פנימה, 4:1. בדקה ה-67 שוב כדור עומק מוצא את גוויזה אך אלמוניה בעוד יציאה מתוזמנת נהדרת מונע שער ודאי, ולאחר מכן הצלה נוספת של אבואה מהקו. בדקה ה-73 ערך ונגר את החילוף הראשון (באיחור כמובן) כאשר הכניס את ראמזי במקום דיאבי (שהיה עם כרטיס צהוב לאחר כיבוש השער שלו). בדקה ה-78 שוב נשברה מלכודת הנבדל של ארסנל כאשר כדור סונג ששמר לפני גוויזה (במקום מאחוריו), איבד אותו והספרדי אחרי אינספור החמצות, הקפיץ מעל אלמוניה את השני של פנרבחצ'ה. רמזי הגיע כבר לאחר מספר דקות להזדמנות לא רעה ובעט כדור שחלף כחצי מטר מעל שערו של וולקן. בסוף זמן הפציעות, רמזי בא על שכרו וכבש בבעיטה חדה וחזקה מהמקום מחוץ לרחבה וקבע את תוצאת המשחק הסופית 5:2 לארסנל.

הסיבה לכדורגל וליכולת של ארסנל הערב היא שבמערך 4-5-1, פבריגאס חופשי לנהל את המשחק ההתקפי מאחר ויש לו מאחורי את דנילסון ודיאבי , מה שאין לו בליגה כאשר ארסנל משחקת במערך 4-4-2 ולפבריגאס אין השנה את חלב שיעזור לו מבחינה התקפית ואת פלאמיני שיעזור הגנתית, אז אולי ונגר צריך לשקול את השיטה הזאת ביותר משחקים העונה.
למרות ניצול המצבים המקסימלי של ארסנל, בזכות מסירות אדירות של פבריגאס שנתן משחק גדול וביתר את מרכז ההגנה הטורקי שוב ושוב, הרי שההגנה היא נקודת התורפה של ארסנל העונה וקבוצה שרוצה לזכות בתארים חייבת גם הגנה יציבה וחזקה ולא רק התקפה פוריה. אם ארסנל לא תשפר את משחק ההגנה, היא לא תוכל להתמודד עד הסוף בכל ה-4 המפעלים בהם היא משתתפת נכון לעכשיו. מחמאות ענקיות לאלמוניה שהציל הרבה שערים בטוחים היום והציג את משחקו הטוב ביותר במדי ארסנל.

נצחון על אברטון אך כמות הפצועים מדאיגה

אחרי הפגרה בליגה לטובת משחקי הנבחרות במוקדמות הגביע העולמי 2010, הפרמיירליג חזרה לפעולה וארסנל אירחה את אברטון, שבד"כ גם בהפסדיה לארסנל ,עושה חיים קשים לתותחנים - לעבדכם הנאמן היה את העונג להיות נוכח במשחק. קודם למשחק נודע שדג'ורו,גאלאס,בנדטנר וסאניה פצועים ולא יוכלו ליטול חלק במשחק, אך קיבלנו זריקת עידוד בדבר כשירותם של פבריגאס ו-ואן פרסי. ונגר בחר לתת מנוחה לוולקוט ופתח במקומו עם אבואה כקשר ימני , כאשר אלכס סונג מתופקד כמגן ימני ואילו מיקאל סילבסטרה ערך הופעת בכורה במרכז ההגנה לצידו של קולו טורה.

פתיחת המשחק הייתה כולה של אברטון שהראתה נחישות אופיינית כיאה לחניכיו של דיוויד מויס, ובמיוחד בהתחשב במצבם העגום בטבלה. ארסנל לעומת אברטון , נראתה מאד עצבנית,לא מרוכזת והרבתה לאבד כדורים. באברטון עשו את הדברים בצורה הפשוטה ביותר, מערך 4-5-1 שסגר הרמטית כל תותחן, ומן הצד השני, מהלכים התקפיים פשוטים שהביכו את ההגנה של ארסנל. באיום הראשוני של אברטון על השער של אלמוניה היא גם כבשה - מהלך נהדר באגף הימני (על חשבונו של סונג שעשה חור ענק), אוסמן מסר שמאלה לפיינאר את הכדור, וההולנדי החזיר מסירת רוחב פשוטה אותה אוסמן דחק מקרוב לפינה הקרובה של אלמוניה שלא הצליח למנוע מן הכדור לפרפר ברשת. האשמה בשער היא כולה של ונגר, כי כאשר סאניה לא כשיר ויש לך בסגל את אבואה, אז חובה להציב אותו כמגן ימני ולא לשים שם את סונג, שחסרה לו המהירות והטכניקה הדרושה לתפקיד. ארסנל והקהל היו המומים, אם לא הספיק התיקו בסנדרלנד וההפסד המביך להאל, הרי שעכשיו היא גם נמצאה בפיגור במשחק ביתי מול יריבה שלא נמצאת בדיוק בשיא כושרה כרגע. 5 דקות לאחר השער, הגיע המצב הראשון וגם המסוכן ביותר של התותחנים במחצית זו, כאשר פבריגאס שלח מסירת עומק של אומן אל עבר ואן פרסי, שלא הצליח באחד אל אחד להכניע את טים הווארד, שוערם של הטופיז. אברטון מן הצד השני הגיעה לעוד התקפה מתפרצת מסוכנת בסיומה בעט אוסמן כדור מכ-20 מטרים, שפגע בסילבסטרה ובנס יצא לקרן ולא חדר פנימה, אחרת המצב היה עגום. הזדמנות נוספת הייתה כאשר ארטטה הגביה כדור רוחב לרחבה של ארסנל ואלמוניה בעוד אחת מהיציאות הסהרוריות שלו מאשר כמעט איפשר ללסקוט לכבוש את השני בנגיחה, אך למזלה של ארסנל קלישי הציל מקו השער. עד סיום המחצית היו לארסנל עוד מספר מצבים לא רעים של ואן פרסי ושל אדבאיור, ובעיקר בעיטה מסוכנת של פבריגאס מרחוק שחמקה ליד קורת שערו של הווארד - בסיכום המחצית ניתן לומר שארסנל לא הפגינה כדורגל טוב, הציגה שוב הגנה שברירית וניכר היה כי היא לא חזרה בפוקוס מהפגרה. במחצית השנייה, ערך ונגר חילוף כפוי עקב פציעתו של טורה (אחרת לא היינו רואים חילוף מונגר עד דקה 65), ובדיעבד אולי מזל שהחילוף נכפה על ונגר (אם כי כולנו מאחלים לטורה רפואה שלמה), כי ת'יאו וולקוט כמו תמיד, הביא את השינוי והמפנה במשחק וסוף סוף היה לארסנל משחק אגפים ראוי. סונג הוסט למרכז ההגנה ואילו אבואה סוף סוף חזר לעמדתו הטבעית, מגן ימני. אלמוניה עוד הספיק להציל שער בטוח מרגלי יעקובו בפתיחת המחצית השנייה, לפני שנקודת המפנה הגיעה במשחק, והמומנטום השתנה לחלוטין כאשר נאסרי קיבל את הכדור מחוץ לרחבה בדקה ה-49 ובעט שטוח ומדויק לפינה הימנית של הווארד כדי להשוות את התוצאה. מרגע זה, נאסרי קיבל בטחון ,תפס פיקוד והיה מעורב במרבית המהלכים ההתקפיים של הקבוצה, עזר לשמור על הכדור ונתן מסירות יפות וגם הכדורגל של ארסנל הפך מהיר יותר, הודות בעיקר לנוכחותו של וולקוט באגף הימני. האירוע הבא שראוי לציין הייתה הכניסה הקשה של טוני היברט בדנילסון, שגררה רק כרטיס צהוב מהשופט פיטר וולטון ומטר של קללות עסיסיות מאוהדי ארסנל. בדקה ה-70 הלחץ של התותחנים נשא פרי, כאשר בעיטה של פבריגאס בתוך הרחבה נהדפה על ידי הווארד היישר לראשו של ואן פרסי שנגח פנימה 2:1 לארסנל. אברטון יותר התמקדה בלהתגונן מאשר לתקוף, וארסנל לא ממש ניסתה לגמור את המשחק עד לזמן הפציעות כאשר מהלך קבוצתי בו דיאבי, שחזר אחרי פציעה, (החליף את נאסרי שנפצע בעצמו) מסר אחורנית לוולקוט שהרשית בין רגליו של הווארד את השלישי וקבע את תוצאת המשחק, 3:1 לתותחנים.

לסיכום, גם ביכולת לא הכי משכנעת, ארסנל מצליחה לצאת עם הנקודות. הבעיות הן, ששוב ההגנה הוכחה כבעייתית (וזה לא בגלל שגאלאס לא שיחק, כי גם שהוא משחק היא פגיעה), בלי וולקוט לארסנל אין שום משחק אגפים, דנילסון במשחק חלש נוסף הרבה לאבד כדורים ובעיקר לא תרם מבחינה הגנתית, והכי גרוע הוא מצב הפצועים, שגם כך מדובר בארסנל ובסגל הלא ממש עמוק שלה. עד כה, הכדורגל של ארסנל פחות משכנע מהעונה הקודמת, וזה בעיקר בגלל חסרונם של פלאמיני וחלב: פלאמיני היה נותן חופש פעולה לפבריגאס קדימה, בכך שהיה סוגר אחורנית ,מחלץ כדורים ומוציא אותם קדימה, בעוד חלב היה מזין את החלוצים ולוקח מפבריגאס חלק מעול החזקת הכדור. אם ארסנל רוצה להישאר מבחינה תיאורטית במירוץ האליפות עד הכריסמס, היא חייבת לשפר מאד את המשחק שלה ולמצוא בסגל הקיים פתרונות לבעיות שכה זועקות לשמיים.

תיקו שכולו הפסד

ההרכב היה עם שינוי אחד מיום שלישי, הכללתו של סונג על חשבון נאסרי. מצד אחד טוב שיש סוף סוף קשר אחורי במרכז השדה, מצד שני משחק האגפים קיים רק מהאגף של ת'יאו וולקוט. אם אפשר להכניס קצת פיקנטריה לונדונית, אז שימו לב לכמות פליטי טוטנהאם בסנדרלנד (אנדי ריד, שאמנם היה אח"כ בצ'רלטון, פסקל שימבונדה, סטיד מלברנק ומורטון פולופ על הספסל, כאשר טימו טאיניו לא בסגל כלל) וגם פליטי ווסטהאם (ג'ורג' מקרטני ואנטון פרדיננד).

ארסנל הניעה לא רע את הכדור אך בשליש האחרון מסירות לא מדויקות, איבודי כדורים והתעקשות מרגיזה להיכנס דרך מרכז ההגנה המצופף במקום דרך האגפים.
יכולת מצוינת של אלמוניה במחצית הראשונה, בפעם הראשונה עצר את סיסה אחרי מסירה רעה אחורנית של וולקוט, ובפעם השנייה, 2 דקות לאחר מכן, בעיטה מסוכנת מחוץ לרחבה של סיסה והספרדי הדף לקרן. מן העבר השני, בעיטה מרחוק של פבריגאס שלא הצליחה להכניע את גורדון ועוד בעיטה של דנילסון על סף השריקה למחצית הראשונה, שחלפה ליד הקורה.
ונגר בעקשנות אופיינית לא ערך שום חילופים במחצית השנייה, כי הרי החילוף צריך לבוא רק בדקה ה-66 לא משנה מה התוצאה, והמשחק של ארסנל המשיך להיות לא מדויק ולהתבסס דרך המרכז. ונגר המשיך בניהול המשחק הגרוע כאשר הוציא דווקא את וולקוט הפעלתן והכניס את בנדטנר במקומו. מי בדיוק אמור היה לבשל את השערים בהרכב כזה? מהיכן יגיעו המצבים? לאחר מכן ונגר הכניס את נאסרי אך גם הוא לא הצליח להשפיע ממש על המשחק. ארסנל הצליחה להגיע להזדמנות טובה של ואן פרסי שנהדף על ידי גורדון ואז בדקה ה-85 שער אדיר של גרנט לידביטר, שער שהיה צריך להיות שער נצחון (לאלמוניה אין אשמה בשער). ונגר זרק גם את ולה למערכה, והיה נראה שההפסד השני ברציפות בליגה מגיע, ואז טעות חמורה של גורדון בכדור קרן אפשרה לאחד השחקנים הנמוכים במגרש, פבריגאס, לנגוח את השוויון הלא מוצדק ולגנוב לארסנל נקודה, ולהציל את ונגר.
לסיכומו של עניין מדובר בתיקו שכולו הפסד, היה ברור לאור ההרכב ולאור המחצית הראשונה שארסנל תתקשה להיות יצירתית עם הרכב שמתבסס על 3 שחקני מרכז שדה שמנסים כל הזמן להיכנס דרף הצפיפות במרכז. ונגר התעלם מהאנמיות, כמו שהתעלם עד כה מהבעיות הכרוניות של ארסנל, ולכן גם לא ראינו שינוי במחצית השנייה, ובמזל ארסנל לא ספגה את הפסדה השלישי. אני כבר אמרתי מזמן ואמשיך להגיד, ארסנל לא תזכה השנה בשום תואר.

מסיימים את ספטמבר ברגל ימין

אחרי ההפסד מול האל בליגה שמענו מארסן ונגר שהוא הולך לעשות רוטציות בהרכב, ולא בגלל ההפסד אלא בשביל לחלק את הכוחות לקראת המשך העונה. בפועל, השינוי היחיד, והמתבקש, שונגר ערך הוא הכנסתו של סמיר נאסרי להרכב על חשבונו של עמנואל אבואה , וכאשר אבואה יושב על הספסל אוהדי ארסנל יכולים לחגוג לא רק את ראש השנה, אלא זהו יום חג באופן כללי.

פורטו באופן מסורתי לא מצליחה בביקוריה באנגליה וגם ביקור זה הצטרף לרשימה (לי היה את העונג לצפות בנצחון הקודם של ארסנל ב'אמירויות' על פורטו, 2:0). מן הפתיחה ארסנל הפגינה כדורגל התקפי והגיע לשלל מצבים, בעיטה טובה של ואן פרסי שנהדפה על ידי הלטון, ועוד נסיון נהדר של וולקוט הפעלתן שנהדף לקרן.
פורטו לא ממש השפיעה על המשחק והציגה יכולת חלשה ומביכה מאד בהגנה, ודווקא בהזדמנות היחידה שלה, במתפרצת קטלנית היא כמעט כבשה בנגיחה של רודריגז, אך למזלה של ארסנל, הכדור פגע במשקוף ויצא החוצה. פבריגאס לא איבד כדורים כמו מול האל, ונתן מסירות חכמות, אחת מהן שברה את מלכודת הנבדל והגיעה לאדבאיור שבמסירת רוחב מצא את ואן פרסי שדחק רגל ו-1:0 נהדר לתותחנים. לא עברו 9 דקות והתוצאה הוכפלה, כדור קרן מדויק של ואן פרסי הישר לראשו של אדבאיור שנוגח למשקוף ופנימה, ללא מאמץ מיוחד מצד הלטון . בדרך כלל במשחקים מסוג כזה, ארסנל מורידה הילוך במחצית השנייה ומשחקת בנונשלנטיות, אך לא הפעם, כי אחרי שאיכזבה את אוהדיה היא הייתה צריכה להחזיר להם , ולכן עלתה בטירוף למחצית השנייה וכבשה בדקה ה-48 את השני, אחרי בעיטה של ואן פרסי. בדקה ה-53, פריצה נהדרת של טורה מצאה את וולקוט שמ-5 מטרים בעט החוצה במקום להבקיע את הרביעי. לאחר מכן, פבריגאס ונאסרי נעצרו על ידי הלטון בבעיטות מחוץ לרחבה וארסן ונגר הוציא את נאסרי וולקוט ו-ואן פרסי והכניס את בנדטנר,ולה ואבואה.
אותו בנדטנר קיבל כדור ברחבה והוכשל, את הפנדל תירגם אדבאיור בקלילות פנימה.
ארסנל לא הסתפקה ברביעייה ורצתה לכבוש עוד, הגיעה כמעט בכל התקפה למצב של כיבוש- מבצע סולני של ולה הסתיים בהחמצה של בנדטנר, אדבאיור החמיץ עוד שתי הזדמנויות מסמרות שיער (אם רק היה סקורר אמיתי, היו לו 40 שערי ליגה בעונה).פורטו נראתה פשוט אומללה והשופט הגרמני הרברט פאנדל גאל אותה מייסוריה ולא הוסיף תוספת זמן, ובסיום 90 הדקות נצחון ענק לארסנל, 4:0.


מבחינה מנטאלית, הנצחון מצוין והיה מתבקש אחרי הבזיון ביום שבת. מבחינת יכולת התקפית, הרי שארסנל יכלה לכבוש היום עשירייה מול יריבה ששיחקה חלש מאד. נשאלת השאלה, מדוע ארסנל לא הפגינה את אותה מידת רצינות,דיוק ואסרטיביות גם מול האל? נותר לנו לקוות שיכולת דומה תוצג גם ביום שבת בליגה ושונגר יעלה את אותו ההרכב בדיוק. אני יכול רק לנחש איזה שיר שרו אוהדי ארסנל בסיום המשחק:
Can we Play you Every week? :-)

האל יתהולל חוגר כמפתח

ארסן ונגר יכול היה להיות מרוצה, הרכב הזאטוטים שלו דרס בצורה משכנעת באמצע השבוע את שפילד יונייטד עם שלושער של ולה, צמד של בנדטנר ועוד אחד של ג'ק וילשייר. ונגר יכול היה להמשיך למכור את האשליות שלו לאלו שחפצים לקנות אותן - הגנה מרתיעה, התקפה קטלנית, ובעיקר שאין צורך בחיזוק כי הסגל מספיק עמוק לטענתו.
בא יום שבת, לפני השנה החדשה, ומהצפון הגיעה לביקור האל סיטי שרק עלתה ליגה העונה. אמנם דין ווינדאס, שהעלה אותה ליגה, ובעבר עשה לארסנל צרות כששיחק בברדפורד, לא היה על המגרש, אבל היו 11 שחקנים שהצדיקו את מיקומה בטבלה. ההרכב של ארסנל היה החזק ביותר שונגר יכול להעלות (בהתחשב במה שיש לו בסגל), עם אבואה בצד שמאל הפעם, ות'יאו וולקוט בצד ימין. במחצית הראשונה ראינו בעיקר חצאי הזדמנויות מצידה של ארסנל ומספר קרנות, אך שום איום קונקרטי ושום מצב בטוח של שער, גם האל סיטי לא סיכנה את השער מאחר והיא בעיקר רצתה להעביר בבטחון את המחצית הראשונה ולשמור על רשת נקייה. במחצית השנייה, ארסנל עלתה עם יותר מוטיבציה התקפית וזה השתלם לה אחרי פריצה נהדרת של ת'יאו וולקוט (הבולט היום במדי ארסנל), שהעביר כדור רוחב, פבריגאס שלח רגל, ופול מקשיין שניסה להרחיק, דחק לשערו הוא, 1:0 לארסנל (אותו מקשיין הורחק בשנה שעברה במדי סנדרלנד אחרי עבירה פראית על אלכסנדר חלב). באופן טבעי אחרי השער, ארסנל התקיפה רבות את שערה של האל והגיעה למספר הזדמנויות והחמיצה בצורה שחצנית ביותר - רובין ואן פרסי ועמנואל אדבאיור (אדבאיור צריך 10 מצבים בשביל להבקיע שער אחד, מה שאדוארדו צריך רק מצב אחד בשביל להרשית). וכשמתנהגים בצורה יהירה והקבוצה השנייה דווקא משחקת פתוח ומנסה להתקיף היא גם כובשת, ועוד איזה שערים נהדרים. בעיטה אדירה של ג'ובאני שלא הותירה שום סיכוי לאלמוניה , כדור בחיבורים ושוויון 1:1 מדהים באמירויות. לא עוברות דקות, קרן לקבוצה האורחת, ויליאם גאלאס בוהה ולא שם לב בכלל שהשחקן שלו , קאזין, משתחרר ונוגח נהדר לחיבורים, 2:1 להאל. אחרי השער ונגר עשה חילופים התקפיים, זרק את בנדטנר למגרש וגם את ולה, אך זה לא עזר לו. אם בשנה שעברה ארסנל נחלצה כל כך הרבה פעמים בעור שיניה מהפסד בשניות האחרנות, הרי שהפעם זה לא קרה, וההזדמנות הכי טובה עד סיום המשחק הייתה דווקא של גאלאס שנגח למשקוף.

לסיכומו של עניין, טוב שההפסד הגיע כי הבלוף של ארסן ונגר היה חייב להתפוצץ מתישהו. הוא קיבל אזהרה בהפסד מול פולהאם אבל חשב שהכל כרגיל, נצחונות על קבוצות חלשות גרמו לו לחשוב שהקבוצה שלו חזקה ואימתנה, אך דווקא מול קבוצה ,שעל הנייר, הייתה צריכה להפסיד לארסנל, הוא חטף מהלומה. מעניין מה ונגר חושב אחרי התצוגה הנאיבית של החלק ההגנתי של ארסנל, האם דנילסון הרך הוא המחליף של פלאמיני ,בגלל שכבש 2 שערים? האם גאלאס שמאז שהגיע, לא משלים את טורה, הוא התשובה לכדורי הגובה בהגנה? האם אלמוניה (והיום אין לו שום אשמה חס וחלילה) ראוי באופן כללי להיות שוער ראשון של ארסנל? התשובות, למי שלא שם לב, הן לא!
עוד מילה רעה על אוהדי הקבוצה, דקה 80 והאוהדים מתחילים לנטוש את האצטדיון? שלא נדבר על הנהירה ההמונית החוצה בדקה ה-90? אילו אוהדים אתם אם לא תתמכו בקבוצה שלכם באצטדיון כשהיא בפיגור? יותר חשוב לכם התור לתחנת הרכבת? אני התרעתי על זה מספר פעמים רב ואף הייתי נוכח בעצמי בעבר להתנהגות הבזיונית של אוהדי הקבוצה. ככה זה שמחירי הכרטיסים הם הכי יקרים בפרמיירליג, וחלק לא קטן ממי שבא לראות את המשחקים הם לא אוהדים שרופים אלא כל מיני בעלי ממון ואנשי עסקים שבשבילם המשחק הוא עוד בילוי ברשימה הארוכה.

נשבר המנחוס מול בולטון

זהו, עכשיו אפשר להכריז רשמית על כך שבולטון היא כבר לא הכבשה השחורה של ארסנל, אחרי שבימי סם אלרדייס כמנג'ר הטרוטרס, הם מיררו לתותחנים את החיים בכל ביקור בריבוק סטדיום וגם בהייבורי ובאצטדיון האמירויות. גם בעונה החולפת ארסנל ניצחה שם בקאמבק מדהים של 3:2 אחרי פיגור 2 שערים, ואילו היום התסריט היה דומה אם כי קצת פחות דרמטי.
ונגר שאחרי המשחק מול קייב, מיהר לצאת כנגד המשחק הברוטאלי המכוון כנגד שחקני ארסנל , השאיר את וולקוט ורובין ואן פרסי על הספסל - יש היגידו שזה בגלל עומס משחקים כאשר ונגר רוצה לחלק את הכוחות ולא להתיש שחקנים, במיוחד כמו ואן פרסי שנפצע בתדירות גבוהה, אך יש היגידו שזה בגלל היריבה הנוקשה ולכן ונגר רצה לשמור על בריאות שחקניו. בכל מקרה, אלכס סונג שוב פתח כקשר אמצעי ודנילסון כקשר ימני, אבואה חזר להרכב והפעם כקשר שמאלי, ואילו בנדטנר החליף את ואן פרסי בחוד. בגזרת הפצועים אין חדש, כאשר דיאבי,רוסיצקי,אדוארדו,נאסרי וסילבסטרה עדיין לא כשירים.
בולטון שנשארה ממש ברגעים האחרונים בפרמיירליג בעונה החולפת היא לא אותה בולטון נוקשה של אלרדייס, גם המנוע של הקבוצה קווין נולאן בעונה ומשהו האחרונות לא נמצא בשיא כושרו, ולכן בולטון גם נראית איך שהיא נראית (הוסיפו לכך שהקבוצה איבדה את אנלקה בעונה שעברה ושחקנים שהיו עמוד שדרה כמו קאמפו ופדרסן) - היום בולטון גם חסרה את מט טיילור הנהדר שבעונה שעברה עשה לארסנל צרות צרורות בריבוק סטדיום.
תחילת המשחק הראתה שכנראה יהיה מדובר בעוד משחק שגרתי בין בולטון לארסנל, ארסנל מניעה היטב את הכדור, בולטון עם הוצאות חוץ וכדורי גובה שדורשים חימום צוואר רציני לפני תחילת המשחק, ובסופו של דבר גם שער בנגיחה נהדרת של קווין דיוויס לרשתו של אלמוניה שלא טרח לצאת - אשם נוסף בשער הוא ויליאם גאלאס שאיבד את דיוויס ורק טרח להסתכל עליו נוגח בלי שום הפרעה את ה-1:0. לאחר השער, ארסנל החלה לתקוף בחמת זעם את שערו של יסקליינן, כאשר אדבאיור ואלכס סונג מזעזעים את הקורה. כמה דקות לאחר מכן הגיע השוויון של עמנואל אבואה בעמדת נבדל ברורה - השתלט על כדור שנשלח לאדבאיור והרשית את שערו הראשון בפרמיירליג, אוהדי ארסנל יכלו סוף סוף להיאנח ולצעוק ה-ל-ל-ו-י-ה לשער הבכורה של אבואה בליגה. לא חלפו 2 דקות ומהלך קבוצתי מבריק, בו כדור רוחב של דנילסון מוצא את בנדטנר שדוחק רגל פנימה ועושה מהפך מדהים. עד לסיום המחצית בולטון המשיכה להקשות את החיים על ארסנל וקווין נולאן הגיע ל-2 מצבים נהדרים ( הוא רגיל להבקיע נגד ארסנל) כאשר בעיטה אחת מהאוויר הלכה סמוך לקורה של אלמוניה ואילו בעיטה נוספת הדף הספרדי בצורה נהדרת. במחצית , 2:1 לתותחנים שיכלו אף להגדיל את התוצאה אם היו מדוייקים יותר. על סף סיום המחצית העיב תיקול מכוער וברוטאלי של קווין דיוויס, שידוע בתיקולים הגסים שלו, והקורבן היה גייל קלישי שסיים את המשחק עקב התיקול הזה. התיקול עם שני הרגליים קדימה של דיוויס, זיכה אותו רק בכרטיס צהוב מידי השופט סטיב בנט, אחרי שבעונה החולפת באותו משחק קיבל דיאבי כרטיס אדום ישיר על עבירה זהה לחלוטין (לא פלא שונגר מתלונן על הברוטאליות כנגד שחקני ארסנל כי זו כנראה הדרך היחידה לנטרל אותם). במחצית השנייה נכנס דג'ורו במקום קלישי, וקצב המשחק גם ירד. ונגר הכניס את וולקוט במקום בנדטנר בדקה ה-73 ומאז כניסתו העניינים התעוררו וקצב המשחק עלה פלאים, למרות נסיונותיה של בולטון להיאבק בחירוף נפש - אלמוניה הספיק לעצור בעיטה לא רעה של גארדנר, ואז בדקה ה-86 ארסנל סיימה את המשחק עם מהלך קבוצתי כמו בימים הטובים, כאשר דנילסון מתכבד ומרשית מקרוב את ה-3:1. לוולקוט עוד הייתה הזדמנות להבקיע את הרביעי של ארסנל אך יסקליינן הדף נפלא לקרן.

לסיכום, למרות התחלה זוועתית אופיינית במגרש הזה, ולמרות מערך בכלל לא אופטימלי של ארסנל הן בהתקפה והן בקישור, היא הצליחה לנצח במגרש קשה את בולטון שלא הקשתה עליה כמו בעבר. הנצחון הזה, כמו גם הנצחון על בלקבורן לא אומר מאומה על סיכויי האליפות של ארסנל העונה כי כפי שראינו ביום רביעי מול קייב, כאשר ססק פבריגאס לא במיטבו, הקבוצה לא במיטבה. היום פבריגאס היה יותר טוב מאשר מול קייב אך זה עדיין לא כושר שיא של הספרדי. גם היום בנצחון, ראינו יציאות מפחידות של אלמוניה בכדורי גובה שכמעט גרמו לשערים, ראינו גם שער שנובע מהחולשה הבולטת של אלמוניה וגאלאס בכדורי הגובה, וראינו שכאשר בולטון לחצה במספר רגעים, ארסנל התקשתה. מה שחשוב הוא שהנאחס נשבר כנראה סופית בריבוק סטדיום ובולטון היא כבר לא הכבשה השחורה של ארסנל.

לא כל יום בלקבורן

ארסן ונגר ממשיך בהתנהלות השערורייתית שלו, לא רק שלא טרח להביא קשר אחורי לסגל והוא מסתמך על דנילסון, הוא רצה להחתים השבוע קשר ברזילאי בן 33 לתפקיד, ונשאלת השאלה בשביל מה? הרי היה לו את ג'ילברטו ואם רצה שחקן מנוסה, יכול היה להתאמץ ולהשאיר אותו. היה לו את פלאמיני, אבל לא דאג בזמן לפתור את בעיית החוזה שלו, והיה ל את דיארה, שיכול היה להיות המחליף האולטימטיבי של פלאמיני ואפילו מבחינת פוטנציאל עולה עליו. במסיבת העיתונאים שלפני המשחק ציין ונגר כי "תיקו תהיה תוצאה טובה עבור ארסנל", האם זה לוחמה פסיכולוגית? בכל מקרה כשהשחקנים שומעים את המאמן שלהם בהתבטאות כזאת זה משפיע עליהם במידה מסוימת.

ארסנל עלתה לכר הדשא באצטדיון לובנובסקי (ע"ש המאמן האגדי של דינמו קייב ובריה"מ שנפטר) עם שינוי אחד מההרכב ביום שבת , במקום אבואה שלא היה כשיר במלוא מאת האחוזים, עלה אלכס סונג בהרכב. מן הצד החיובי, הרי שחסרונו של אבואה הוא לטובת ארסנל ושיתופו של סונג כקשר אחורי הוא גם לטובה כי סוף סוף יש לארסנל בהרכב קשר אחורי טבעי, אך מן הצד השלילי, הצבתו של דנילסון כקשר שמאלי פשוט פגמה במערך הזה וקלישי לא עלה מספיק קדימה כי לא היה לו מי שיתמוך בו באגף. ארסנל לא הציגה כדורגל גדול במחצית הראשונה ועדיין הגיעה ל-4 מצבים של שער בטוח אותם לא הצליחה לתרגם לשערים: כדור תועה שהגיע לאדבאיור והוא בעט אותו ברשלנות החוצה, בעיטה של ואן פרסי ברגל ימין שנהדפה על ידי השוער האוקראיני , עוד בעיטה שלו ברגל ימין שחלפה ליד הקורה, וההזדמנות הכי טובה של ארסנל על סף סיום המחצית כאשר פבריגאס לבד מול השוער בועט חלש ברגל שמאל (לפבריגאס לא היה משחק גדול ולכן גם ארסנל לא נתנה את הכדורגל האופייני לה). ההגנה של ארסנל לא נזקקה למאמץ רב מול יכולת התקפית חלשה של דינמו קייב שעלתה במערך 4-5-1 ולא הצליחה להזכיר שמץ של אותה דינמו קייב מפוארת שהייתה ידועה בכדורגל התקפי, אך דינמו קייב בהדרכת שועל הקרבות, יורי סיומין, שיחקה בצורה טקטית נכונה וחיפשה בדיוק מצב בודד כדי לנצל ולהבקיע.
המחצית השנייה המשיכה באותה נונ-שלנטיות כאשר בקארי סאניה תפס שחקן וגרם לפנדל (שריקה נכונה של השופט מדינה קנטלחו), אותו תרגם בנגורה ל-1:0 לקייב. השער הכניס את ארסנל לפאניקה ולחץ, והיא לא הצליחה לייצר מצבים מסוכנים ולא כדורגל איכותי מול קייב השאפתנית שצברה הרבה עידוד משער היתרון. ונגר הכניס את בנדטנר במקום סונג (חילוף גרוע), את אבואה במקום סאניה ואת ולה במקום ואן פרסי אך זה לא עזר להשפיע על המשחק עד לדקה ה-88 בה כדור רוחב מדויק של וולקוט (ונגר עדיין חושב שאבואה צריך לפתוח בהרכב?!) הגיע לגאלאס שדחק מקו השער את השוויון, 1:1. ונגר יכול להיות מרוצה, הוא השיג את התיקו שרצה, אך האוהדים לא מרוצים מהיכולת והתוצאה.

לסיכום, לא כל יום בלקבורן, הנצחונות נגד הקבוצות החלשות אותן ארסנל פגשה: טוונטה, ברומיץ', בלקבורן, ניוקאסל, הכניסו לאשליות כל מיני אוהדים שהקבוצה מספיק חזקה וטובה והשאירו את ונגר בבועה שהוא חי. אך כפי שראינו השבוע בוול-סטריט (אין קשר בין יינס להמן ל-להמן ברדרס), בועות סופן להתפוצץ וכך גם הבועה של ארסנל מתחילה להתפוצץ (הסדקים החלו כבר בהפסד לפולהאם). כשלא דואגים לחיזוק מתאים ועושים כמעט כל שגיאה אפשרית בניהול הקבוצה בקיץ האחרון, זאת התוצאה. מאחר וונגר מסרב להודות בטעויותיו וממשיך להיות עקשן, דרוש זעזוע בארסנל כדי שדברים יתחילו להשתפר עבור הקבוצה, אולי אי העפלה משלב הבתים בליגת האלופות יכולה להיות אופציה, כדי שבעתיד הדברים ייראו טוב יותר.

נצחון מול בלקבורן בתוצאה לא משקפת

מבין כל האירועים העקיפים והישירים הקשורים לארסנל שהיו השבוע: התפטרותו של דיוויד דין מחברת האחזקות RED AND WHITE HOLDINGS, המינוי הקרוב של מנכ"ל חדש לארסנל,הפציעה הבלתי נגמרת של רוסיצקי, הרי שהאירוע הוא השלושער של וולקוט במדי אנגליה בנצחון המדהים 4:1 בזאגרב מול קרואטיה. וולקוט שעד עתה לא קיבל יותר מדי משחקים רצופים בהרכבה של ארסנל, כנראה מספיק טוב עבור קאפלו, והוא החזיר לאיטלקי ריבית דריבית על העדפתו על פני בקהאם בהרכב נבחרת שלוש האריות. זה היה עוד רמז עבה לארסן ונגר, שלוולקוט חייב להיות מקום קבע בהרכבה של ארסנל על פני עמנואל אבואה באגף הימני של הקישור.

ארסנל הגיעה למחוז לנקשייר למשחק מול בלקבורן , יריבה שבד"כ משחקת מאד פיזי ומקשה על ארסנל את החיים. אך בלקבורן מאז תחילת העונה ובעיקר מאז שמארק יוז עזב, נראית חלשה ועלובה מאד. בלקבורן הציגה משחק רך ונרפה (לא אופייני לרוברס) ואפשרה לארסנל לעשות ככל העולה על רוחה במגרש. היחיד אצל הרוברס שניסה לעשות משהו היה גאמסט פדרסן, אך הוא היה בודד, נוכח העובדה שגם סנטה-קרוז לא היה ממש בעניינים. אצל ארסנל, עקב פציעתו של נאסרי, פתח וולקוט באגף השמאלי כאשר אבואה ממשיך לקבל קרדיט בלתי נגמר באגף הימני - שאר ההרכב היה ללא שינוי מהמשחק הקודם. כבר בדקה ה-6 עלו התותחנים ליתרון אחרי שוולקוט לקח כדור באגף , עשה מיני-סלאלום כשהוא חותך למרכז, ובמסירת סרגל מצא את רובין ואן פרסי שגלגל לרשת של רובינסון שער נאה ביותר. התותחנים המשיכו לנסות לסכן את השער, עם בעיטה מהאוויר של ואן פרסי ועוד מספר נסיונות עקרים של אדבאיור, שבלט בעיקר במספר הנבדלים בהם תפסה אותו ההגנה החלשה של בלקבורן. על סף סיום המחצית הראשונה עלתה ארסנל ליתרון 2:0, כאשר דנילסון הגביה כדור מדויק הישר לראשו של הטוגולזי שכבש את הראשון שלו במשחק. במחצית השנייה המשחק המשיך להתנהל בעצלתיים כאשר ארסנל לא מפגינה יכולה יוצאת דופן , אלא יותר נהנית להניע את הכדור ולתת לזמן לעבור, כאשר בלקבורן לא ממש מצליחה לסכן יותר מדי את שערו של אלמוניה. וולקוט הוחלף על מנת לשמור אותו רענן למשחק ביום רביעי בליגת האלופות, ובמקומו נכנס אלכס סונג כדי להמשיך את אחזקת הכדור במרכז השדה. בדקה ה-79 קיבל אבואה כדור עומק חכם, והוכשל על ידי סטיבן וורנוק - מייק דין לא היסס ושרק לפנדל. אדבאיור, בעט פנימה בקושי את הכדור, כאשר רובינסון מתוסכל מכך שהיה ממש קרוב לעצירת הכדור. עד הסיום המשיכה ארסנל להשתעשע והכניסה את ווילשר וראמזי הצעירים כדי להנות בחגיגה. החגיגה הסתיימה בדקה ה-90 עם השלושער של אדבאיור כאשר עבר את רובינסון וגלגל פנימה כדי לעשות 4:0 ולנעוץ את המסמר האחרון בארון של הרוברס.

לסיכום, התוצאה לא משקפת מאחר ולמרות העליונות של ארסנל באחזקת הכדור, היא לא הציגה כדורגל התקפי משובח או יוצא דופן ולא הגיעה ליותר מדי מצבים. למרות זאת, לעומת העבר , טוב שארסנל מצליחה להבקיע יותר שערים גם במשחקים בהם יכולתה היא לא מדהימה - החסרון של ארסנל בלא מעט משחקים היה יכולת פנטסטית וחוסר יכולת לתרגם אותה לשערים. אל לנצחון הזה לסנוור את אוהדי ארסנל, מאחר והבעיות היסודיות שקיימות בקבוצה לא נפתרו - עמדת השוער, עמדת הקשר האחורי, ועמדת הבלם השני לצד טורה. ארסנל נתקלה בקבוצה חלשה מאד, לא הפגינה יכולת מרשימה ועדיין הבקיעה רביעייה אך כשתתיתקל במרכז קישור כמו של ליברפול או צ'לסי היא תתקשה מאחר שאין לה את הפיזיות הנחוצה ומה גם שהעומס על פבריגאס יהיה רב במיוחד, כאשר אין לו את חלב שיעזור לו. פבריגאס לא בלט היום אבל ראו שהכל עובר דרכו, הוא בעל הבית על המגרש, ובמשחק כמו היום ללא פבריגאס, אין לי ספק שארסנל הייתה מסיימת בתיקו.

עונג שבת: הבלוף שנקרא מנצ'סטר יונייטד התגלה היום במרסיסייד, כאשר אנחנו שוב נוכחים לדעת שבלי רונאלדו , ליונייטד אין ממש מה למכור על המגרש.

נצחונות חלקים על טוונטה וניוקאסל - האשליה של ונגר נמשכת

לארסן ונגר לא יכול היה להיות יותר מזל מאשר לקבל קבוצה כמו טוונטה ישר אחרי הפסד הבכורה בליגה לפולהאם. טוונטה שסיימה את סיכויי ההעפלה שלה במשחק הראשון לאחר שנוצחה, הגיע ללונדון במטרה להעביר ערב נחמד כשהיא יודעת שארסנל כבר עולה לשלב הבתים עוד לפני שריקת הפתיחה של הגומלין. ארסנל במשחק לא גדול, ניצלה זאת כדי לנצח 4:0, וארסן ונגר יכול היה להמשיך לחשוב ולטעון בתקשורת שיש לו סגל מספיק טוב והוא לא צריך חיזוק. אך בשבועות האחרונים אנו עדים לתופעה, שלא מעט אוהדים מוחים נגד התנהלותו של ונגר, ונגד הלוקשים שהוא מנסה למכור לאוהדים.

ביום שבת באה להתארח ניוקאסל מצפון מזרח אנגליה עם קהל החוץ מס' 1 באנגליה. בעונה שעברה ארסנל השחילה לניוקאסל שלישיות בתוך מספר ימים (בגביע ובליגה), וכך היה גם היום אחה"צ בצפון לונדון. את השער הראשון הבקיע ואן פרסי בפנדל - עצם השריקה היתה בעייתית כי אמנם הכדור נגע בידו של נ'זוגביה אבל לא הייתה נגיעה מכוונת. את ההולנדי זה לא עניין והוא ירה כדור בלתי ניתן לעצירה לתוך הרשת של שיי גיבן. השער השני מהלך ארסנלי קלאסי, שבסיומו, שומו שמיים, עמנואל אבואה מבשל ואפילו עם העקב (להקליט ולשמור את הרגע הזה, כי זהו רגע נדיר ומכונן בהסטורייה של אבואה), ו-ואן פרסי מרשית מקרוב ברגל ימין. ניוקאסל במחצית הזאת הגיעה למצב טוב של מייקל אואן אך יצאה לו בעיטה חלשה וארסנל יכלה הייתה לנשום לרווחה. במחצית השנייה, ארסנל שיחקה בהילוך שני , עד מהלך קבוצתי נפלא נוסף בסיומו כבש דנילסון את השלישי. ניוקאסל עוד הספיקה לאיים בנגיחה שננעצה למשקוף של אלמוניה ובבעיטה מסוכנת של דני גאת'רי. ארסנל לעומת זאת, השתעשעה בעיקר והעבירה את הזמן, במקום לנסות ולכבוש עוד שערים (בעונה הקודמת, מנצ'סטר יונייטד במשחק נגד אותה יריבה, עשתה 6:0).
ניוקאסל אכזבה מאד ביכולתה היום, זו לא אותה היכולת שהפגינה הקבוצה בתיקו 1:1 מול אולד טראפורד לפני שבועיים. ארסנל לא נתקלה היום ביריבה של ממש, ועצם העובדה שללא קשר אחורי היא ניצחה, מראה שלא הייתה צריכה לעבוד ממש קשה בחלק ההגנתי. מבחינת היכולת של ארסנל , הרי שהיכולת טובה והמהלכים הקבוצתיים שהוליכו לשערים היו יפים. היו כרגיל את ההחמצות הארסנליות הקבועות, אך כרגיל את העקשנות של ונגר בבחירת ההרכב - דנילסון ליד פבריגאס (במקום לתת לסונג צ'אנס בהרכב), אבואה במקום וולקוט (וולקוט וסונג נכנסו כמחליפים בסופו של דבר). סמיר נאסרי שוב לא הורגש ולא השפיע על המשחק של ארסנל, אך למזלה של ארסנל היה את פבריגאס על המגרש, וכשהוא משחק רואים שיש בעל בית והכל עובר דרכו ,ולכן המשחק של ארסנל היה מסודר יותר מאשר נגד פולהאם, ואי לכך גם מסוכן יותר. למרות זאת, נדגיש כי ארסנל לא נתקלה ביריבה של ממש היום ולא נדרשה להזיע ולעמול בחלק ההגנתי. ארסנל זקוקה מאד לבלם נוסף בסגל, על אחת כמה וכמה בגלל השחרור התמוה של פיליפ סנדרוס לעונת השאלה במילאן. ונגר הבטיח והבטיח להביא רכש ולא קיים, מחר זה היום האחרון של מועד העברות ונראה אם ונגר מתכנן לנו איזה הפתעה. בתקשורת שוב הופיעו ציטוטים של דני פיצמן שאמר שונגר יכול לקנות שחקן גם ב-30 מיליון פאונד אם הוא רוצה - אך אנו יודעים שלונגר העקשן יש עקרונות ואידיאלים אחרים. לסיכום, הנצחונות על טוונטה וניוקאסל לא צריכים לסנוור אף תותחן, כי האתגרים בהם תאלץ לעמוד ארסנל יהיו קשים בהרבה וכרגע לא נראה שיש לה את הכלים לעמוד בהם.

על סילבסטרה, פולהאם ופסימיות

ה-31 באוגוסט מתקרב וארסן ונגר ממשיך בעקשנותו הידועה. לא רק שלא טרח לחזק את הקבוצה אלא להחליש אותה עם שחרורי שחקנים כמו חלב,דיארה,פלאמיני, הרי שגם הרכש שהביא מגוחך, והשבוע הגיע שיא חדש בדמות מיקאל סילבסטרה, שאפילו אוהדי היונייטד צוחקים עליו בשנים האחרונות, עכשיו יש להם סיבה עוד יותר טובה לשמוח כי הוא אצל ארסנל. האם זהו הרכש אותו ונגר הבטיח עד הגומלין מול טוונטה? אם כן, אז באמת גם אחרוני האופטימיסטים לא יאכלו את הלוקשים של ונגר יותר. בגזרת המכירה/השאלה , הושאל נורדתביט הנורבגי לסלמנקה, ארמנד טראורה הושאל לפורטסמות', ואילו ג'סטין הויט סוף סוף נמכר (באיחור של כמה שנים) למידלסברו.

המשחק מול פולהאם היה הזדמנות עבור הקוטג'רס לחשוף את הבלוף שנקרא ארסנל העונה. שוב פעם, כאשר אין את פבריגאס (שהכל עובר דרכו על המגרש), כאשר אין את חלב, כאשר אבואה קשר אחורי וכאשר נאסרי שוב לא תורם מאומה, מה אפשר לצפות? המחצית הראשונה הוכיחה שהייתה בעיקר קבוצה אחת על המגרש שרצתה לנצח ונלחמה על כל כדור, קוראים לה דווקא פולהאם. הקוטג'רס במערך של 5 שחקנים בקישור לא נתנו לארסנל שום צ'אנס לפתח משחק מסירות, וגם כאשר ארסנל שלטה בכדור זה נגמר באיבודי כדור של אבואה ונאסרי ובמסירות לא טובות של דנילסון. מה שראינו במחצית הראשונה זה פשוט לא היה ארסנל - שום לחץ על פולהאם, התבססות על כדורים ארוכים מההגנה לעבר אדבאיור (על תקן פרנסיס קיויו). ארסנל הגיעה ל-2 מצבים טובים, האחד לאחר פריצה טובה של סאניה, קיבל ואן פרסי כדור נהדר אבל בעט החוצה, והשני בהגבהה של סאניה אל ראשו של אדבאיור שנגח לקורה של שוורצר. פולהאם, הטרידה את ההגנה של ארסנל שוב ושוב, כאשר זאמורה כחלוץ יחיד מצליח לשבור מספר פעמים את מלכודת הנבדל הלא מתואמת של התותחנים. בדקה ה-21 ארסנל נענשה, כאשר גאלאס , שידוע לנו שהוא כבר מעבר לשיאו והיורו האחרון רק הוכיח זאת, לא טרח בכלל לכסות או לשמור את בלמה הנורבגי של פולהאם, הנגלאנד, והאחרון שלח רגל ונעץ את הכדור ברשתו של אלמוניה. עד לסיום המחצית לא ראינו שום איום על שערה של פולהאם וארסנל כמעט לא הייתה קיימת במגרש - במיוחד סמיר נאסרי , שיש כאלה שאמרו שהוא יהיה המחליף של אלכסנדר חלב, אך עושה הרושם שנאסרי יצטרך לצחצח את הנעליים של חלב מספר שנים עד שיגיע ליכולת ולרמה של הבלארוסי. חבל במיוחד שנאסרי לא מנצל את העובדה שפבריגאס לא משחק, על מנת לקחת עליו אחריות. למזלו של נאסרי השחקן הכי גרוע במגרש היה דנילסון, שהמשיך לחלק מסירות סתמיות ושבלוניות ימינה ושמאלה, אך כאשר נדרש להתקדם או לתת מסירה חכמה קדימה, כשל פעם אחר פעם.
במחצית השנייה, ראינו קצת יותר נחישות מהתותחנים אבל עדיין שום כדורגל שמזכיר את ארסנל. החילופים של ונגר היו מאוחרים וגרועים. סונג היה צריך להיכנס במקום דנילסון החלש כבר בתחילת המחצית השנייה, בעוד בנדטנר היה צריך לבוא על חשבון ואן פרסי (ולא וולקוט). פולהאם המשיכה להילחם בעוז והצליחה להחזיק מעמד, כאשר ארסנל מגיעה לעוד מצב אחד טוב של ואן פרסי שהלך החוצה, ועוד כמה בעיטות חופשיות שלו היישר לתוך החומה או מעל השער.

לסיכום, אפשר לשמוח שההפסד הזה הגיע כל כך מוקדם העונה, אולי ונגר יתעשת ויבין שלאוהדים נמאס מהאדישות שלו ומכך שאינו עושה דבר לחזק הקבוצה אלא רק טורח להחליש אותה. כמו שארסנל נראית כרגע, השנה יהיו לה יותר מ-3 הפסדים בליגה (מס' ההפסדים שהיה לה בעונה שעברה).

אם אחרי עוד שבוע קטסטרופאלי שכזה לארסנל אפשר היה לבקש עונג שבת, הרי שטוטנהאם שבת שנייה ברציפות מעלה לנו חיוך על הפנים בדמות הפסד ביתי לסנדרלנד.

על הנצחונות מול טוונטה וברומיץ'

ביום רביעי פגשו התותחנים במשחק חוץ את חניכיו של סטיב מקלארן, במסגרת הסיבוב השלישי במוקדמות ליגת האלופות. כדורגל גדול לא היה שם מצד התותחנים וזה אנדרסטייטמנט, אך לא צריכים להיות מופתעים, אחרי קיץ בו הקבוצה נחלשה כל כך והמנג'ר לא טורח לחזק אותה. דחיקה מקרוב של גאלאס ועוד גלגול קליל של אדבאיור, הספיקו ל-2:0 ובדרך לשלב הבתים בליגת האלופות.

פתיחת הליגה הגיעה סוף סוף, אך הפעם אחרי הרבה עונות עם הרבה ציפיות, אין ממש ציפיות מהעונה הזאת, במיוחד כאשר המנג'ר לא קורא את המצב הנתון, לא מקבל החלטות דרושות, ובעיקר ממשיך לדבוק בעקשנות בעקרונותיו. אם ונגר חושב שרמזי ונאסרי הן התשובות לחסרונות הבולטים של פלאמיני וחלב , טעות מרה בידו. אם ונגר חושב שעם שוער כמו אלמוניה ארסנל תזכה במשהו העונה, הוא לא מציאותי. אם ונגר חושב שויליאם גאלאס עדיין ראוי להיות קפטן, הוא לא מחובר למה שקורה על המגרש. השנה, לראשונה מזה הרבה שנים, אולי גם חלק מהאוהדים לא הולכים בצורה עיוורת אחרי ונגר, וניתן לראות לא מעט טוקבקים באתרי ספורט בעולם בהם ונגר סופג ביקורת קשה במיוחד על מדיניות החוסר-רכש שלו. באותו עניין ניתן להוסיף כי השנה, לראשונה מזה הרבה שנים, משחקי טרום העונה של ארסנל לא הופכים מהר ל-SOLD OUT. אם בעונות הקודמות כרטיסים למשחקי טורניר האמירויות היו נחטפים כמו לחמניות חמות, או כרטיס למשחק פתיחת העונה המסורתי מול בארנט היה נגמר בערך באותו היום שהוצא למכירה, הרי שהשנה האוהדים מגלים אדישות, ודי בצדק - הקבוצה נחלשה משמעותית לעומת עונה קודמת, וצריך להיות רק מנותק מהמציאות כמו ונגר כדי לחשוב שארסנל תזכה העונה במשהו חוץ מהתואר המסורתי של חביבת הקהל.

ארסנל קיבלה הגרלת פתיחת עונה די קלה ורגועה, ובמיוחד למשחק פתיחת העונה, העולה החדשה-ישנה, ווסט ברומיץ', ששבה לפרמיירליג בפעם המי יודע כמה. הבאגיז לא באו היום בצהריים בשביל להפריע יותר מדי לארסנל, למרות המערך בעל החלוץ הבודד והקישור המעובה (4-5-1), הרי שברומיץ' נתנה לארסנל לשחק כדורגל ולא סגרה אותה יותר מדי מבחינה טקטית בהגנה. למרות זאת, ארסנל לא הגיעה ליותר מדי מצבים וגם כשהגיעה, לא סיימה אותן ברשת של סקוט קארסון שלא היה צריך לעבוד קשה מדי, למרות שליטה מוחלטת של ארסנל בקצב המשחק.

מה ניתן לומר על המשחק? קודם כל נתחיל בדברים הטובים, מזל טוב לסמיר נאסרי על שער בכורה בהופעת הבכורה שלו בליגה. אחרי שעברנו על הדברים הטובים אפשר לעבור לדברים הרעים.
הגול של נאסרי היה תרומתו היחידה למשחק, כי חוץ מכך הוא לא ממש הורגש ותרם משהו למשחק ההתקפה של ארסנל, שנראה אנמי. חסרונו של אלכסנדר חלב הורגש מאד, כי גם אם חלב לא כבש ואיים, הוא יצר מצבים רבים עבור חבריו לקבוצה, וההתקפה נראתה איתו מלאת ברק. עם נאסרי ההתקפה של ארסנל נראתה די אפרורית. אם ניאלץ לצערנו להתרגל העונה לכדורגל חסר יצירתיות מאחר וחלב לא נמצא, הרי שאין לנו את הלוקסוס לשחק ללא ססק פבריגאס שהוא באמת השחקן הכי חשוב בקבוצה, ובמיוחד בעונה הקרובה שאין לידו את חלב שיזין את החלוצים וייצר מצבים. ללא פבריגאס, ארסנל נראתה אובדת עצות בכל פעם שהתקרבה 30 מטר מהשער של ברומיץ', הנעות כדור סתמיות ורוחביות שהסתיימו ברוב המקרים באיבודי כדור או מסירות רעות של וולקוט, או ירידה לאחור של בנדטנר שרק הפריע לשטף המשחק של ארסנל ובעצמו בכל מסירה, הוכיח את חוסר הרגש ברגל שלו. ארסנל שיחקה היום 90 דקות גם ללא קשר אחורי, אולי מול ברומיץ' זה מספיק, אבל מול קישור מאסיבי ואימתני כמו של צ'לסי או ליברפול, זאת תהיה פארסה. זאת אשמתו הבלעדית של ונגר שלא חיזק את הקבוצה בעמדה הזאת, כי אי אפשר כל עונה לתרץ את הבעיות בפציעות אם לא דואגים לעומק בסגל.
בחלק ההגנתי, ארסנל אומנם לא ספגה שער היום, אך ההגנה הייתה קטסטרופה, ב-2-3 הזדמנויות ומצבים שברומיץ' יצרה עם חלוץ אחד על המגרש, היא גם כמעט כבשה, במיוחד ההזדמנות שדג'ורו הציל מהקו (אחרי שכיפר על זה שהרס את מלכודת הנבדל 20 שניות קודם לכן). גאלאס ודג'ורו לא היו מתואמים, ואולי ונגר חושב שאפשר להחליק זאת מול קבוצות כמו טוונטה וברומיץ', אך מול הגדולות זה לא יספיק. על גאלאס אפשר להרחיב את הדיבור בנושא הקפטן, כאשר שוב הוא הוכיח שמנהיג הוא לא היה ולא יהיה, כאשר הוא מתפרץ בפעם המי יודע כמה על חבריו לקבוצה ומגלה חוסר איפוק - זאת בושה לתת לגאלאס את סרט הקפטן וגם ונגר יודע זאת, אך מאחר והוא יודע שמדובר בשחקן שעלול לצאת בהצהרות לא לויאליות לצהובונים, הוא קונה את שתיקתו עם סרט הקפטן שהוענק לו. כשמסתכלים על היכולת של דג'ורו, הכושר והמנהיגות של גאלאס, ועל הבלבול של טורה, אפשר להיות מודאגים מאד בנוגע לכמות הספיגות העונה, וזאת בלי שנדבר על אלמוניה באופן כללי (לגבי היום, הוא עשה עבודתו בסדר גמור). אם ונגר רוצה לשמור לעצמו סיכוי כלשהו למשהו העונה, אז הרכש שהוא הבטיח להביא עד הגומלין מול טוונטה, חייב להיות בלם רציני.
מבחינת ניהול המשחק, ונגר ממשיך עם העקשנות שלו - למרות משחק חלש להחריד של בנדטנר בו הוא יותר הזיק מאשר הועיל, רובין ואן פרסי נכנס רק בדקה ה-68 למשחק במקום בדקה ה-45. השילוב בנדטנר-אדבאיור הוא מיסודו שילוב גרוע, אז למה לא לשנות דברים במחצית?

לסיכומו של עניין, ארסנל לא נראית מספיק חזקה ורצינית כדי להתמודד על משהו העונה, ואם מול קבוצה כמו ברומיץ' היא לא מצליחה להבקיע לפחות 3 שערים, אז היא בבעייה רצינית. אין ספק שבמהלך העונה הקרובה ארסנל תפגין כדורגל יצירתי יותר מאשר היום, תבקיע שערים, ותיתן תצוגות אך בשורה התחתונה היא נחלשה מאד לעומת העונה שעברה ולכן סיכוייה לזכות במשהו העונה הם מזעריים עד בלתי אפשריים.
איך אפשר לסיים בלי עונג שבת באדיבותה הרבה של טוטנהאם הוטספר, הפסד למידלסברו בחוץ, ועוד מידו שנועץ את השער השני ברשת קבוצתו לשעבר.

ארסנל מפסידה ליובנטוס בגביע האמירויות - הגיע הזמן שונגר יתעורר

בשעה טובה ומוצלחת נחלו התותחנים את הפסדם הראשון העונה, ודווקא במשחק ביתי בגביע ה'אמירויות' , מול הגברת הזקנה מטורינו. הבלוף של הנצחונות על מול הקבוצות החלשות להחריד נפסק הערב בצפון לונדון כאשר שער בודד של דוד טרזגה (מנבדל ברור) הכניע את פביאנסקי וקבע כבר בדקה ה-37 את תוצאת המשחק 1:0. המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה, והתנהל בעיקר במרכז השדה, כאשר ארסנל כרגיל שולטת יותר בכדור, אך לא מצליחה להגיע ליותר מדי הזדמנויות, בעוד יובנטוס בעיקר התגוננה ומנעה מארסנל יצירת מצבים. בארסנל בלטו שני שחקני האגף השמאלי, קיראן גיבס, שחזר מהשאלה בנוריץ', וג'ק וילשייר שבכל הקדם עונה נמצא ברמה אחת מעל כל השחקנים. מרכז השדה של ארסנל היה אנמי "הודות" בעיקר לעמנואל אבואה שממשיך להרוס כל נסיון התקפי של ארסנל, וגם חוסר ההשפעה של דנילסון על המשחק - הברזילאי מעדיף בעיקר מסירות בטוחות לרוחב המגרש, אך לא תראו ממנו איזה נסיון לדאבל-פס,מסירה מתוחכמת או כדור עומק, לעומתו אארון רמזי מאד השתדל והגיע גם למצב הבקעה אחד אותו עצר היטב בופון. במחצית השנייה נערכה בארסנל כרגיל רכבת חילופים, גאלאס החליף את סנדרוס, דיאבי במקום רמזי ואדבאיור במקום ולה (דווקא חילוף זה היה מיותר כי השילוב אדבאיור-בנדטנר בהתקפה הוא פשוט נוראי). בהמשך ונגר גאל אותנו מייסורינו כשהוציא את אבואה והכניס את וולקוט וגם הוציא את ג'סטין הויט והכניס את בקארי סאניה. סמיר נאסרי החליף את וילשייר ועלה להופעת בכורה מול הקהל הביתי לראשונה, אך אכזב מאד. אמנם נאסרי צריך עוד להתחבר לקבוצה ולשחקנים אך בלטה העובדה שנאסרי חלש מאד פיזית, וכל אימת שנקלע לקרב מגע מול אחד משחקני יובנטוס הוא איבד את הכדור - על אחת כמה וכמה יהיה לו קשה בליגה כשיצטרך לפגוש שחקנים דוגמת מיקאל אסיין. נאסרי גם שיחק כל הזמן במרכז כך שכמעט לא הגיעו התקפות מהאגף השמאלי של הקישור. מעל הכל, הורגש בעיקר החסרון של אלכסנדר חלב.

ההפסד הזה צריך להעיר את ונגר ולהוכיח לו שהקבוצה זקוקה נואשות לחיזוק, וזה שונגר טוען שארסנל מלאה בכל העמדות, זה קשקוש מצידו ועוד הוכחה לכך שהוא מסרב לראות שארסנל משחקת ללא שוער בשער וללא בלם רציני ואיכותי לצד קולו טורה. חוץ מזה, רכבות החילופים בכל משחקי הטרום-עונה לא תורמות ליכולת הקבוצה אלא אולי רק לאווירה בחדר ההלבשה שכולם צריכים לשחק בזמן הזה. בשורה התחתונה , ונגר לא שיחק עדיין עם ההרכב הראשון המיועד שלו (כנראה שהוא גם לא יודע בדיוק מה ההרכב הראשון המיועד שלו וזה לא סימן טוב כי העונה מתחילה בדיוק בעוד שבועיים). הרכש של ארסנל עד כה מאד לא מרשים, והשבוע הוא קיבל עוד גושפנקא לכך עם החתמתו של אמאורי בישוף, שחקן שלא שיחק בכלל בברמן, נפצע ונותח מספר פעמים במפשעה, לא פלא שונגר אומר שבישוף יהיה כשיר רק עוד 3 חודשים ושבכלל מדובר בהימור מבחינת ארסנל, כי היא לא יודעת איזה בישוף היא תקבל. מה שבטוח כנראה הוא שאמאורי לא יהיה הארכי-בישוף של ארסנל.

כל ההתנהלות של ונגר מובילה את ארסנל בחודשים האחרונים לקראת עונה קשה מאד, הקבוצה נחלשה מאד בעקבות העזיבות של להמן,חלב,דיארה ופלאמיני, ולא הובא חיזוק ראוי במקומם. ונגר ממשיך להמר על כל מיני שחקנים צעירים ואלמוניים אך לא מבין שמה שהיה טוב לאמצע שנות ה-90 לא טוב כבר לשנת 2008 וכי צריך לקנות מדי פעם שחקנים עם יכולת מוכחת. בקופת המועדון של ארסנל יש מספיק כסף כרגע, בעקבות המכירות של חלב,ג'ילברטו וגם עסקת העברתו של בנטלי לטוטנהאם. אותה טוטנהאם לטעמי הולכת השנה באמת לאיים ברצינות על כניסה לרביעייה הראשונה בטבלה, עם רכש מצוין שעשה חואנדה רמוס, בדיוק בעמדות שהם היו צריכים להתחזק (הוא עדיין צריך להביא בלם נוסף).

ההחלטה על המשך תפקודו של גאלאס כקפטן בעונה הקרובה היא החלטה שערורייתית, ומוטב היה לתת לססק פבריגאס שהוא באמת מנהיג מלידה, את סרט הקפטן, ולא לגאלאס הלא לויאלי שבוודאי לא ממש מנהיג את חבורת השחקנים הצעירה של ארסנל. לסיכומו של עניין, שבועיים לפני פתיחת העונה ומצבה של ארסנל נראה עגום מאד.

על השבוע שהיה בארסנל ועל משחק ההכנה מול בארנט

השבוע שהיה
הקיץ הזה עושה רושם הוא אולי הקיץ הכי רע שעבר על הקבוצה בשנים האחרונות, הן מבחינת הספקולציות הבלתי נגמרות בתקשורת, הן מבחינת היחלשות הקבוצה והן מבחינת התנהלות המועדון הכללית.
מבחינת התנהלות המועדון הכללית, הרי שומעים מחד הצהרות של דני פיצמן הדירקטור הבכיר בהנהלה והיו"ר פיטר היל-ווד על כך שלמועדון יש מספיק כסף (מה שרובנו ידענו), אך זהו ונגר שבוחר לא לבזבז, בגלל אידיאלים ועקרונות אישיים. ארסן ונגר שאיבד בשלומיאליות את דיארה, פלאמיני, ג'ילברטו וחלב, מעדיף לטמון באדישות את ראשו באדמה כמו בת-יענה ולהתעלם מן המציאות שטופחת על פניו. ונגר לא מתאים את עצמו לתנאי המשחק שנוצרו בשנים האחרונות, וזאת אחת הסיבות שהכוכבים עוזבים את הקבוצה. אי אפשר להחזיק סופרסטאר כמו אלכס חלב ולתת לו משכורת ששווה לחצי מהמשכורת של טל בן חיים. את הכוכבים של הקבוצה יש לתגמל, על מנת לשמור על עמוד שדרה, קונסיסטנטיות, כדי להעניק יציבות. אם המועדון לא יתגמל את כוכביו, הם יעזבו בסופו של דבר. העונה זה חלב, בעונה הבאה פבריגאס.

מבחינת היחלשות הקבוצה, הרי שלמרות שלונגר יש בסגל כל מיני שחקנים שיכולים למלא את תפקידו של פלאמיני, הרי שהחסרון שלו יורגש מאחר ואף אחד מהשחקנים שבסגל לא קיבל ריצה רצינית של משחקים בהרכב, ואת דיאבי למשל ראינו יותר כקשר שמאלי מאשר במרכז המגרש. עזיבתו של ג'ילברטו סילבה הייתה צפויה, הוא בחר לעבור ליוון למרות שאברטון נתנה הצעה טובה יותר - הסיפור של סילבה הוא סיפור עם סוף עצוב בסופו של דבר, כי דווקא אחרי העונה הכי טובה בקריירה שלו ב-2006/2007 במהלכה נבחר על ידי האוהדים לשחקן המצטיין של העונה והיה טבעי שסילבה יהפוך לקפטן אחרי עזיבתו של הנרי, לא רק שהוא לא קיבל את סרט הקפטן אלא גם סופסל ועקב כך ירדה לו המוטיבציה והחשק באופן טבעי, וגם הכושר והיכולת. סילבה ייזכר בזכות הלחימה שלו, היכולת שלו לשמור על קור רוח תחת לחץ, משחק הראש, השער הכי מהיר בתולדות ליגת האלופות (מול איינדהובן), עונת ה - Invincibles, ובכלל האופי הצנוע והשקט שלו והיכולת שלו להסתגל לכל תפקיד שונגר נתן לו.
העזיבה הכי משמעותית הקיץ היא של אלכסנדר חלב, הבלארוסי שעבר לשחק בברצלונה. חלב הצהיר אינסוף פעמים באתר של ארסנל ובאתרו הרשמי שהוא אוהב את המועדון ורוצה לשחק בו, אך ונגר לא טרח לשפר ולתת לו תנאים טובים יותר. מדוע? בד"כ ונגר לא מציע חוזים טובים ומשודרגים לשחקנים שכבר מעבר לשיא הפיזי שלהם ובכך מראה להם את הדלת החוצה, אך חלב שהיה לטעמי השחקן הכי טוב וחשוב של ארסנל (למרות שלא כבש הרבה) היה חייב לקבל חוזה משודרג כדי להשאיר אותו במועדון לעוד 3 שנים לפחות. הכדורגל של ארסנל היה בשיאו השנה כאשר חלב שיחק, קצב המשחק, זרימת הכדורים מההגנה אל ההתקפה, כמות ההזדמנויות שהקבוצה יצרה - זה שחקן שבשבילו משלמים 50 פאונד על כרטיס כדי לראות כדורגל ולהנות (די להיזכר בתצוגה הענקית של ארסנל מול אסטון וילה במחצית הראשונה בסיבוב הראשון של העונה החולפת, כדורגל מהסרטים בניצוחו של חלב). בהיעדרו של חלב, ראינו את ארסנל אנמית ולא מסוגלת להגיע למצבים. לצערי הרב, לא מעט אוהדים לא יודעים להעריך ולהוקיר את תרומתו של חלב לכדורגל של ארסנל מאחר והם נכנעים מראש למניפולציות של התקשורת בנוגע לסטטיסטיקות. מי שראה את חלב בשטוטגארט, יודע שהוא לא תעתיק של רובר פירס או ליונברג שהיו שחקני אגף טבעיים שגם הבקיעו שערים בקריירה. חלב הוא שחקן שמשחק במרכז, בד"כ מאחורי החלוצים והוא מכין את המצבים, פותח את המשחק לאגפים. לארסנל לא היו ב-3 השנים שחלב שיחק במועדון שום בעיית הבקעת שערים, בוודאי שלא בעונה החולפת, כך שאלו שמאשימים את חלב שהוא לא בועט מספיק או לא כובש מספיק, בסה"כ מחפשים שעיר לעזאזל במקום להסתכל על הנקודות שבגללן ארסנל לא זכתה בשום דבר גם בעונה האחרונה: עמדות השוער והבלם. מי שלא הבין את גדולותו של חלב, ילמד להעריך אותו בעונה הקרובה כאשר הוא לא יהיה והחסרון שלו יהיה משמעותי. זה מוביל אותי לקראת סיום החלק הזה, מדוע ונגר לא טורח לחזק את הקבוצה בעמדות החלשות , בעמדות בה הקבוצה לוקה ומשלמת את המחיר? האם ונגר לא רואה את המציאות וחי לו בעולם וירטואלי? עמדת השוער היא לא עמדה לניסויים, מנואל אלמוניה החביב בן ה-31, חסר יסודות בסיסיים של שוער, ואת מה שהוא לא למד עד עכשיו הוא גם לא ילמד. ראוי היה כבר בסיום העונה לדאוג להחתמת שוער רציני לקבוצה, שכן גם השוער השני של ארסנל, פביאנסקי, אינו מתאים לעמוד כשוער ראשון של ארסנל.
עמדת הבלם - רבות דובר על כך שגאלאס וטורה הם בלמים מאותו הסוג, שניהם חסונים,מתקלים ומהירים, אך לוקים מאד במשחק הראש, ומאז עזיבתו של סול קמפבל זה הפך לעקב האכילס של ההגנה. גם היום באולפן של לפני המשחק מול בארנט, מדברים פרי גרובס וסטיוארט רובסון על כך שונגר חייב לחזק את ההגנה בבלם נוסף, ונגר עצמו אמר לפני חודשיים שהוא יחזק את ההגנה, אך פרט להצעה על זפאטה שנדחתה, לא נראה שונגר באמת מתאמץ, וגם אם הוא פועל מאחורי הקלעים, זה לא מספיק משמעותי כי בעוד פחות מחודש כבר מתחילה העונה.
רוב האוהדים ברחבי האינטרנט נשארים אילמים ועיוורים בקשר להיחלשות הקבוצה, כאשר זה נוגע לדיונים, ומגנים בחירוף נפש על ארסן ונגר. בעיניי זה מעלה גיחוך שאוהדים של הקבוצה לא מסוגלים לראות ולנתח לעומק את הדברים, והולכים בצורה פונדמנטליסטית אחרי ארסן ונגר כאילו הוא אחד האייטולות באיראן. מה שכן, נוכחתי דרך ביקוריי התכופים באתר הקבוצה, שמצב מכירת הכרטיסים למשחקי האימון בחודש הקרוב הוא לא מזהיר, אם בעבר הכרטיסים היו נחטפים מהר יותר ולא מגיעים ל- General Sale כמעט בכל משחק, הרי שהקיץ הזה כנראה שיש אוהדים שמצביעים ברגליים.


המשחק מול בארנט
משחק פתיחת העונה המסורתי ב- Underhill הוא דבר יפה שצריך לשמר ולהמשיך בכל עונה, ובד"כ ארסנל מגיעה עם סגל צעיר מחוזק במספר שחקנים בכירים, כך גם היה הפעם. אישית ביקרתי באצטדיון הזה שנמצא בתוך שכונה, לפני שנה וחצי בדיוק כאשר צפיתי במשחק בליגת המילואים בין ארסנל לטוטנהאם (זכיתי לראות אז את מאנונה,ברזיט,סימפסון ועוד), כאשר התותחנים הובסו 3:0 ומה שזכרתי מאותו המשחק הוא היכולת של עדל טרבעט מספרס.
ארסנל פתחה עם אלמוניה בשער, קלישי וסאניה באגפים, כאשר הנורבגי נורדתביט וג'סטין הויט פותחים כבלמים. בקישור דנילסון (על תקן פבריגאס) ואארון רמזי בהופעת בכורה, כאשר באגפים הנרי לנסברי (ימין) וארמנד טראורה כקשר שמאלי(עמדה שונגר ניסה אותו לקראת סיום העונה שעברה), בהתקפה בנדטנר ו-וולקוט. התותחנים שיחקו בקצב איטי מאד ולא ממש הגיעו להזדמנויות פרט להזדמנות אחת טובה של בנדטנר אחרי הכנה טובה של טראורה מהאגף השמאלי. מילא השחקנים הבכירים שיחקו בהילוך שני, אבל השחקנים הצעירים די אכזבו, כי דווקא מכאלה שמקבלים הזדמנויות שכאלה, אתה מצפה לרצות יותר ולהשקיע יותר על המגרש - ארסנל נראתה אנמית בכל המחצית הראשונה, וירדה גם לפיגור בצדק רב, כאשר בארנט הבקיעה שער בבעיטה חופשית. השער הזה כל כולו אשמתו של מנואל אלמוניה, שכמו שטענתי, כבר לא יכול ללמוד את מה שלא למד עד עתה (זינוק מאוחר לכדור, סידור חומה לקוי מאד) - בדיוק תעתיק של השער שהבקיע גארת' בייל בדרבי בעונה החולפת. חבל שונגר לא מבין שאי אפשר לזכות בתארים עם שוער כמו אלמוניה, וזה זלזול באינטליגנציה של האוהדים. במחצית השנייה כצפוי נערכו הרבה חילופים וקצב המשחק השתפר ועלה (הבולטים והטובים היו ווילשיר,ברזיט,רוי פונטה וסימפסון), וארסנל גם השוותה משער נאה מאד של סימפסון בדקה ה-62. אותו ג'יי סימפסון היה השחקן המצטיין של מילוול בעונה החולפת אחרי שהושאל לשם מארסנל וזכה גם בתואר כדורגלן השנה בליגה הראשונה באנגליה בעונת 07/08. סימפסון אף בישל בהמשך את השער השני של ארסנל אותו כבש ההולנדי נאסר ברזיט. עד סיום המשחק הגיע התותחנים לעוד מספר הזדמנויות אך לא השכילו להבקיע. בסיום נצחון דחוק ולא משכנע של ארסנל על בארנט החביבה שממוקמת 3 ליגות מתחתיה. זה אומנם רק משחק הכנה, אך נראה שגם העונה הזאת לא תהיה שונה מקודמותיה, בגזרת התארים.

מה משותף לגלידה,קשיי הסתגלות, רהיטים ואנוכיות?

מה באמת משותף בין ארבעת המילים האקראיות האלה? אלכסנדר חלב , ומייד יגיע הפירוט.

"יש לי גלידה הכי טובה"
זה התחיל כבר לפני מספר חודשים כאשר ארסנל נסעה לשחק במשחק הגומלין מול מילאן בשמינית גמר ליגת האלופות בסאן סירו, ועל פי מספר צהובונים, שחקנה הבלארוסי של ארסנל, אלכסנדר חלב, נצפה אוכל גלידה עם הסוכן שלו, וכתוצאה מכך נכתבו תיאוריות שלמות על כך שאינטר בעצם סגרה עם חלב לעונה הבאה. מה קרה מאז? מנצ'יני הודיע שיעזוב את אינטר, אחרי זה נשאר, ואחרי זה הועזב ובמקומו הובא מוריניו. מאז אותם חודשים לא שמענו,ראינו או היינו עדים לשום פנייה מצידה של אינטר אל ארסנל בנוגע לחלב.

"אני מרגיש מנוכר בעיר הגדולה"
ובכן, התעוררו להם העיתונאים בשבוע שלאחר סיום העונה בליגה האנגלית, והפלא ופלא ,חלב עדיין בארסנל למרות שפלאמיני עזב, וכיצד הם העיתונאים ידמיינו איזו אוניית אקסודוס עם עזיבה המונית של שחקנים משורות התותחנים? בואו ניקח ציטוט של אחד שמו ניקולאי שפילבסקי, לא משנה שהוא לא ייצג את חלב בשום מקום לפני כן, לא משנה שסוכנו הרשמי של חלב הוא אולי פרבר (זה שהיה אחראי על העברתו משטוטגארט לארסנל), ונגיד ש"חלב מנוכר בעיר הגדולה" ורוצה לעזוב את הקבוצה. אתם מבינים? מה צריך בשביל לייצר ספקולציה? לבוא עם משהו בומבסטי שכזה, השאלה כמה אנשים ינתחו זאת בהגיון ויבינו שמדובר בהבלים?! זאת הרי לא עונתו הראשונה של חלב, והרי אם היה לו כל כך רע בעיר הגדולה, מדוע לא עזב בתום עונתו הראשונה? אם היו לו קשיי הסתגלות כלשהם, איך זה שפתאום הם נולדו להם אחרי 3 עונות בקבוצה? שוב פעם הוכח שהתקשורת מנסה לכפות על חלב מעבר לקבוצה אחרת בעוד שחלב עצמו מיידית הכחיש באופן רשמי שהוא אמר דברים כאלה וגם הכחיש שברצונו לעזוב ואמר שהוא "שמח להיות בארסנל".

"אלטע-זאכן מי קונה?"
השבוע התבשרנו באחד העיתונים באנגליה שאלכסנדר חלב פינה את חפציו מהדירה היוקרתית שלו בשכונת המסטד היוקרתית. מנין לאותו כתב מידע שכביכול מצטייר ככל-כך מהימן מקריאה חפוזה? כנראה שהכתב עובד בחברת הובלות או שהוא חבר בחברת הניהול בבית בו מתגורר חלב. וברצינות, עד כמה נמוך אפשר לרדת? ראתה התקשורת שחלב לא סיכם לא באינטר, לא במילאן, לא בבאיירן וגם לא בברצלונה, העניין נרגע מעצמו, אבל למה שנפסיק להציק לחלב? בואו נמציא שהוא עזב את הדירה שלו, ככה זה ייראה דרמטי ויוכיח לאנשים שהוא באמת עוזב את ארסנל. מדוע שחלב יעזוב אם הוא עדיין שחקן ארסנל, לא סיכם בשום קבוצה, וגם שום קבוצה לא פנתה לארסנל? הרי חלב לא הסתכסך והוא חלק מהקבוצה לעונה הבאה נכון לעכשיו. שוב פעם, הבל הבלים.

"אם אין אני לי , מי לי?"
ראתה לה התקשורת שגם סיפור הגלידה לא עוזר, גם לא הרהיטים וגם לא הניכור מהעיר הגדולה, חשבה לעצמה, מה נמציא הפעם? איך נעלה את כמות הגולשים באתר, איך נמכור עוד גליונות? נשק יום הדין הוצא מהמגירות: ציטוט של יו"ר ארסנל בכבודו ובעצמו . אתם מבינים, יו"ר ארסנל, פיטר היל-ווד שממעט להתראיין ועושה זאת רק לאתר הרשמי של ארסנל, צוטט כשהוא אומר כביכול: "אנחנו לא מוותרים על אדבאיור בשום מחיר אבל חלב הודיע לנו שהוא עוזב". לא רק שהיל-ווד לא אמר שום דבר כזה בשום ראיון לאחרונה, גם לא היו מצליחים להוציא ממנו ציטוטים כאלה גם אם היו רוצים, כי הוא לא מתעסק בדברים האלה בכלל. אבל מה יחשוב הקורא הפשוט, זה שלא מכיר את ההיררכיה בארסנל, זה שלא יודע את חלוקת התפקידים? הקורא הפשוט יחשוב שמדובר בהוכחה הניצחת לכך שאלכסנדר חלב עוזב מיידית את הקבוצה. כדי להוסיף על כך, פרסם עיתון אחר ידיעה לפי חלב אומר על פבריגאס שהוא אנוכי ושונגר לא יהיה עצוב אם הוא (חלב) יעזוב. לא רק שחלב לא אמר דברים כאלה, הרי שבמקרה הטוב הוא אמר שפבריגאס מעדיף לבעוט לשער כשהוא במצב טוב, בעוד הוא עצמו (חלב) מעדיף יותר את המסירה. דברים כאלה אמר חלב לפני שנה במגזין הרשמי של ארסנל בחודש יוני 2007 והרי ידוע לנו שפבריגאס וחלב חברים טובים מאד ומדובר פה בנסיון שפל של העיתון לסכסך ביניהם. לגבי ונגר, חלב מעולם לא היה אומר דבר כזה, כי גם הוא וגם ונגר יודעים שארסנל בלי חלב לא שווה יותר מדי מבחינה התקפית, ושניהם מעריכים מאד אחד את השני.

בשורה התחתונה, מה יעלה בגורלו של אלכסנדר הגדול? כנראה שימשיכו בתקופה הקרובה לעלות כל פעם ידיעות, אולי דמיוניות יותר מתמיד, אולי אמיתיות . אולי חלב יעזוב ואולי יישאר, אבל את הפארסה שמתרחשת בתקשורת ,אף אחד כנראה לא יפסיק. פעם הבאה כשאתם קוראים ידיעה באתר כלשהו, אל תקפצו ותיחפזו למסקנות מיידיות, נסו לנתח את הדברים, לראות מה עומד מאחוריהם, אם יש הגיון, ואז, תיראו שלא צריך להתרגש מכל ידיעה שמופיעה בעיתון זה או אחר.

מי צריך לשחק לצד טורה בהרכב הראשון בעונה הקרובה

אחרי ניתוח בעיית עמדת השוער הראשון בארסנל ,הגיוני לעסוק גם בסוגיית הבלם השני לצד קולו טורה בהרכב התותחנים לעונה הקרובה. אחרי הכל, למרות השגיאות הטקטיות של ונגר לעיתים בבחירת שחקנים כמו אבואה כקשר ימני או דיאבי כקשר שמאלי, ארסנל שווה לפחות שער אחד בכל משחק ומול כל יריבה, אך המקום בו ארסנל מפשלת הוא חוליית ההגנה, וחוליית הגנה חזקה יותר יכולה לעשות את ההבדל מעוד עונה ללא תארים לבין עונה עם לפחות תואר אחד או יותר.

אם כך, מתעוררת השאלה החשובה, מי צריך להיות הפרטנר של קולו טורה במרכז ההגנה?

בעונה הקודמת היה זה ויליאם גאלאס הצרפתי שקיבל אף את סרט הקפטן מארסן ונגר. גאלאס שחקן מנוסה מאד הן בזירה הבינ"ל והן בפרמיירליג, הבקיע עבור ארסנל לא מעט שערים חשובים בעונה האחרונה שהשיגו נקודות ונצחונות עבור הקבוצה, אך גאלאס לא היה משכנע בהגנה (הסיבה שכלעצמה הוא הובא). גאלאס הובא על מנת לפתור את החור שנוצר בעת עזיבתו של סול קמפבל לפורטסמות', ועד היום הוא לא הציג יכולת מרשימה לא בעונה האחרונה ולא בזו שלפניה. גאלאס מבחינה פיזיולוגית, הגיע לגיל שבו הוא כבר לא יכול לתת יותר מאשר נתן עד כה, ולכן אני חושב שאפשר לוותר עליו כשחקן הרכב (בנושא סוגיית סרט הקפטן, ייכתב בעתיד הקרוב פוסט שמוקדש לנושא). גאלאס לא מספק את החיפוי האווירי הדרוש ולא משלים את קולו טורה באלמנטים בהם טורה לוקה, למען האמת, טורה וגאלאס מאד דומים מבחינת התכונות שלהם והציוות ביניהם לא אופטימלי עבור התותחנים. יורו 2008 הוכיח באופן נחרץ שגאלאס לא ראוי להרכב צרפת וגם לא לארסנל.

מה האופציות האחרות שעומדות בפני ארסן ונגר?

אלכסנדר סונג - הקמרוני הצעיר שהשתתף והרשים באליפות אפריקה, נוסה במדי ארסנל מספר פעמים בגביע הליגה וגם במספר משחקים בסיום הליגה כבלם אך היה רחוק מלהרשים. סונג לוקה מאד במשחק הראש, ולא יודע כיצד להתמקם כבלם וכיצד לקרוא מצבים שמתרחשים בזמן אמת מעמדה זו. לעומת זאת לסונג יש ראיית משחק טובה, מסירה נהדרת, ויציאה טובה קדימה עם הכדור. הוא התחשל וצבר נסיון חשוב בעת ההשאלה שלו לצ'רלטון אתלטיק, ועקב העזיבה של פלאמיני, טוב יעשה ונגר אם ישבץ את סונג כקשר אחורי העונה - בעמדה זו הוא יתרום המון לדעתי לקבוצה.

יוהאן דג'ורו - קיבל מספר צ'אנסים בעונה הקודמת והיה רחוק מאד מלהרשים בתפקיד הבלם. גם הוא לוקה במשחק ראש, אך חמור מכך לוקה בנושא התיקול בכדור. עושה רושם לפעמים שדג'ורו מפחד להיכנס לתיקולים חזקים מול שחקנים יריבים. הוא הושאל לבירמינגהאם לחצי עונה וגם שם לא הרשים, בלשון המעטה. דג'ורו גם לא עשה פריצה במדי נבחרת שוייץ, ולטעמי מדובר בשחקן בינוני שלא ניתן לראות ממנו יותר ממה שראינו עד כה. אני סבור שיש לשחרר את דג'ורו ולתת לו לשחק בקבוצה אחרת.

הווארד נורדתביט - הבלם הנורבגי הצעיר הוא הבטחה גדולה, וכאלה שראו אותו במדי קבוצת המילואים של ארסנל התרשמו מאד. נורדתביט עדיין צעיר מדי וחסר נסיון על מנת להיות שחקן הרכב, אך ונגר הודיע כבר שהוא ידאג לשלב אותו העונה במדי הסגל הבוגר - זה יקרה ככל הנראה במשחקי גביע הליגה בהם ונגר באופן מסורתי נותן לשחקני העתיד של הקבוצה הזדמנות להוכיח את עצמם.

פיליפ סנדרוס - סבורני שמבין האופציות הקיימות כיום בסגל של ארסנל, זוהי האופציה הטובה ביותר עבורנו. סנדרוס מילא נאמנה את תפקידו וסתם חורים לונגר בהרכב כל פעם שקמפבל נפצע, טורה נעדר וכיו"ב. אמנם הוא לא מהיר וטכני כמו טורה אך הוא משלים אותו בצורה טובה מאד (גם את גאלאס הוא משלים טוב). הוא מספק חיפוי אווירי מאסיבי בכל כדור גובה לרחבה, לחימה חסרת פשרות ויציאה חכמה למלכודת הנבדל. אחרי מספר עונות שסנדרוס שירת את ונגר נאמנה, וגנר צריך לגמול לו ולתת לו ריצה של כמות משחקים רצינית בהרכב. באם סנדרוס יקבל צ'אנס רציני שכזה ויאכזב , יהיה אפשר למכור אותו בעונה שלאחר מכן. בכל מקרה, כל מי שעוקב אחרי הקבוצה בשנים האחרונות יודע שכאשר סנדרוס קיבל ריצה של משחקים רצופים בהרכב הוא נתן יכולת נהדרת ובד"כ הקבוצה שמרה על שער נקי. די אם נזכיר את קמפיין 10 המשחקים בליגת האלופות ללא ספיגה בעונה בה ארסנל הגיעה לגמר, סיום העונה בליגה לפני 3 שנים כאשר קמפבל היה פצוע וסנדרוס והגנת ארסנל לא ספגו במשך 11 משחקי הליגה האחרונים, קמפיין נבחרת שוייץ במונדיאל 2006 בה נבחרתו לא ספגה , וגם בעונה הנוכחית כאשר החליף את טורה במהלך חודשים ינואר-פברואר.

רכישת בלם - ונגר הודיע לאחרונה שהוא לא מתכנן להציע על וינסנט קומפאני (המבורג) ולפי דיווחי התקשורת הצעתו על זפאטה נכשלה. ונגר חייב גם לבחון את האופציות הקיימות בשוק עבור חיזוק הקבוצה. פר מרטסקר (בלמה של ורדר ברמן) מצהיר באופן פומבי באתרו הרשמי שהחלום שלו הוא לשחק בארסנל? מדוע ונגר לא טורח להגשים לו את החלום? אגב, שמות אחרים שהועלו כמו ראול אלביול (ולנסיה) עוררו אצלי גיחוך - האם בלם מקבוצה שספגה כמעט הכי הרבה שערים בליגה הספרדית וכמעט ירדה ליגה, הוא הפתרון לבעיות ההגנתיות של ארסנל?

אני מקווה שונגר פועל מאחורי הקלעים ובודק באופן רציני החתמת בלם, שכן הוא חייב למצות את כל האופציות העומדות בפניו (כולל גם אלו שיש לו כרגע בסגל). ללא חיזוק מרכז ההגנה והורדתו של גאלאס לספסל, אני מאמין שארסנל תסבול מאותם הסימפטומים בהגנה גם בעונה הבאה. בואו נקווה שונגר ימצא את הפתרון המתאים בעמדה הזו!

השוער הראשון של ארסנל לעונת המשחקים הקרובה

אלא אם יקרה נס, מנואל אלמוניה, הספרדי בן ה-31, יהיה השוער הראשון של ארסנל בעונה הקרובה. היום גילינו עקב פרסום מספרי השחקנים לעונה הבאה, שאלמוניה זכה מן ההפקר באפודה מס' 1 בעקבות עזיבתו של יינס להמן.

אלמוניה אשר הפך לשוער ראשון במהלך עונת 07/08 הוא לא השוער שמועדון יוקרתי ומפואר כמו ארסנל יכול לסמוך אם הוא רוצה תארים. עלינו לזכור איך אלמוניה הגיע בכלל לארסנל ומה הוא עשה בקריירה שלו עד שנחת בצפון לונדון.
אלמוניה הגיע לארסנל ב-2004 כחלק מהעסקה של מכירת סילביניו לסלטה ויגו (אשר התרחשה בכלל ב-2001). המועדון הספרדי לא יכול היה לעמוד בתשלומים לארסנל ונתן להם את אלמוניה על מנת לפדות את החוב בעסקה.
מה אלמוניה השיג במהלך תקופת הקריירה שלו בספרד? ובכן, הוא היה שוער בקבוצת המשנה של אוסאסונה במשך 2 עונות, לאחר מכן הושאל לקרטחאנה שם הוא שיחק 3 משחקים בלבד בעונת 99/00. לאחר מכן הוא עבר לסבאדל לשנה אחת ואז לסלטה ויגו ל-3 עונות (כאשר במשך כל עונה הוא הושאל למועדון אחר ולא שיחק בסלטה כלל וכלל). הוא העביר עונה אחת באייבאר, עונה נוספת ברקראטיבו ועוד עונה באלבסטה - כולן קבוצות שהיו בליגת המשנה.
כל זאת יכול להעיד לנו על יכולותיו של אלמוניה שרק הושאל והושאל כל עונה מחדש למועדונים זניחים בספרד ומעולם לא היה חלק ממועדון גדול ורציני. אלמוניה היה ונשאר שוער ממוצע ובינוני שיכול גם להתאים לקבוצות צנועות ובינוניות, לא למועדון בקליבר של ארסנל.

מכל ההזדמנויות שיצא לי לראות את אלמוניה, אני יכול לקבוע חד משמעית שמדובר בשוער בינוני. הוא לא טוב בכדורי גובה, נוטה לאגרף יותר מדי כדורים, לא משחרר בזמן את הכדור קדימה, וקבלת ההחלטות שלו באשר ליציאה מקו השער גרועה מאד - בשורה התחתונה הוא לא נותן בטחון דרוש לבלמים שמשחקים לפניו.

אלמוניה בהחלט נתן מספר משחקים מצוינים בעונה הזאת, במיוחד נזכור את משחק ההפסד של ארסנל בסטמפורד ברידג' מול צ'לסי (2:1) וגם את נצחון הליגה מול טוטנהאם במהלכו במצב קריטי במשחק אלמוניה עצר פנדל של רובי קין. אבל מה שאני הכי אזכור זה שארסנל חסרה שוער טופ-קלאס בעונה הזאת. מועדון כמו ארסנל ששואף לזכות בכל התארים האפשריים בכל עונה, חייב שיהיה לו בסגל שוער ראשון איכותי יותר. לא צריך ללכת רחוק בדפי ההסטוריה כדי להבין שמועדונים מצליחים שזכו לדוגמא באליפות הפרמיירליג ליג היו בעלי שוערים מצוינים. מנצ'סטר יונייטד עם ואן דר סאר, צ'לסי עם פטר צ'ך, וגם ארסנל עם אחד בשם יינס להמן (בעונת ה- Invincibles). אפשר להסתכל גם אל מעבר לתעלת למנש ולראות שלריאל מדריד היה את קסיאס, לבאיירן מינכן את אוליבר קאן והרשימה ארוכה.

מה המסקנה? ישנם שוערים טובים יותר בשוק השחקנים כיום. רק כדי לציין כמה: איגור אקינפייב (צסק"א מוסקבה), מנואל נוייר (שאלקה 04), סבסטיאן פריי (פיורנטינה) , שארסנל יכולה בהחלט לעמוד בעלות העברתם ושכרם.

ונגר חייב לפעול ולחזק את הסגל עם שוער רציני, מאחר ואני לא רואה את ארסנל זוכה בשום תואר בלי חיזוק החלק ההגנתי - ואת זה יש להתחיל עם רכישת שוער ראשון חדש. ונגר הודיע לפני מספר שבועות שהוא לא מתכנן לקנות שוער חדש, אני באמת מקווה שהוא ישנה את דעתו.

.