אחרי החמישייה באיסטנבול חזרה ארסנל ללונדון להתכונן למשחק הליגה הבא, במזרח לונדון מול הפטישים שנמצאים בחוסר ודאות כלכלי עקב פשיטת הרגל של הספונסר ועקב התרסקות הכלכלה האיסלנדית (יו"ר ווסטהאם הוא איש עסקים איסלנדי אמיד). עוד לפני המשחק, ויליאם גאלאס ,קפטן הקבוצה, נצפה יוצא ממועדון לילה כאשר סיגריה בפיו וארסן ונגר לא אהב זאת, בלשון המעטה.
המשחקים באפטון פארק תמיד מותחים ומרתקים, כמיטב המסורת בין שני מועדונים עם מסורת עשירה כל כך. לפני שנתיים ווסטהאם ניצחה בדקה האחרונה משער בדקה ה-90 והמשחק ייזכר בזכות המהומה בין ונגר לפרדו, ואילו בעונה החולפת הגבהה של חלב אל ואן פרסי, הכריעה את גורל המשחק. הערב פתח ונגר עם אלכס סונג בעמדת הקשר האחורי (אחרי שאני מייחל לכך מאז שפלאמיני עזב), וסוף סוף שיחק עם קשר אחורי טבעי בהרכב הקבוצה. טורה קיבל מנוחה על הספסל וסילבסטרה פתח לצידו של גאלאס, כאשר ניקלאס בנדטנר מחליף את אדבאיור בחוד ההתקפה. המשחק עצמו היה שקול מבחינת ההזדמנויות , כאשר ווסטהאם הגיעה להזדמנות הראשונה כבר בדקה ה-10 כאשר בעיטה מצוינת של די מיקלה מחוץ לרחבה, נהדפה נהדר על ידי אלמוניה. מייד אח"כ הגיעה ההזדמנות הנהדרת של ארסנל כאשר ת'יאו וולקוט בפריצה סולנית, חדר לרחבה ובעט כדור אדיר אשר נעצר רק במשקוף שערו של רוברט גרין. לאחר מכן שוב צירוף בו מעורב וולקוט כאשר ואן פרסי הוריד לו כדור בתוך הרחבה ו-וולקוט ברגל שמאל מצא את גרין הודף את הכדור בקושי. ווסטהאם מן העבר השני הגיעה לעוד הזדמנות גדולה כאשר פארקר בנגיעה אחת מצא בכדור עומק מדויק להפליא את בלאמי שהצליח בספרינט לעקוף את בלמי ארסנל אך אלמוניה שהושיט את רגלו השמאלית מנע שער בטוח. מי שבלט ברעה במחצית הזאת הוא הקוון, ולא בפעם הראשונה שארסנל מקופחת העונה בצורה מחפירה - כדור עומק נשלח לעברו של בנדטנר ורוברט גרין תפס בבירור את הכדור עם שתי ידיו מחוץ לרחבה. מילא השופט פספס אבל איפה בדיוק היה הקוון? התצוגה השערורייתית של הקוון המשיכה כאשר הוגבה כדור קרן לתוך רחבת הפטישים ושני שחקניהם תפסו בצוותא את סונג ומנעו ממנו להתרומם ולנגוח, פנדל ברור במאה אחוז, אך דאוד לא שרק והקוון שכנראה התעלם, לא סימן לשופט על כך, ובמחצית תיקו 0:0 אמנם אבל משחק מרתק עם הזדמנויות. ראוי לציון יכולת טובה מאד של סונג כקשר אחורי שחילץ הרבה כדורים והוציא את ארסנל קדימה, ולא ראויה לציון חוסר היכולת של נאסרי ששוב נעלם ולא מורגש במשחק.
במחצית השנייה ווסטהאם המשיכה עם מתפרצות מסוכנות, אך ארסנל הגיע לשלל מצבים, בעיטה אדירה של ואן פרסי שנהדפה בקושי על ידי גרין, עוד כדור חופשי של ההולנדי שהלך לקורה. ונגר ערך חילופים והכניס את דיאבי במקום נאסרי החלש ואת אדבאיור במקום וולקוט. לכאורה הוציא את הווינגר הטבעי היחיד שלו והכניס חלוץ שלישי, אך בפועל הוא הסיט את ואן פרסי לאגף הימני ואת דיאבי הציב כרגיל בשמאל. הלחץ של ארסנל גבר עוד יותר בעקבות החילופים ונשא פרי בדקה ה-75 כאשר כדור רוחב של אדבאיור המצוין, פגש את הרגל של פאובר שניסה להרחיק אך דחק לשערו הוא, 1:0 לתותחנים. ווסטהאם ניסתה להשיב עם כדורים ארוכים לבלאמי, ובאחת ההתקפות גאלאס דחף בבירור את בלאמי בתוך הרחבה, אך למזלה של ארסנל פיל דאוד לא הצביע על הנקודה הלבנה. ארסנל המשיכה במשחק שוטף ובהנעת כדור כאשר ווסטהאם חסרת אונים, עד הדקה ה-90 בה מסירת אומן של בנדטנר (יותר היה מתאים לפבריגאס לתת כזה כדור) מצאה את אדבאיור שעבר את גרין ובעט בחוזקה לרשת כדי לחתום את תוצאת המשחק 2:0 לארסנל ומצב רוח מרומם לקראת הדרבי החשוב ביום רביעי מול טוטנהאם.
הנצחון של ארסנל מוצדק ללא ספק, לאור השליטה במשחק וההגעה ליותר מצבים. הסיבות לכך הן מאד פשוטות ובעיקר נובעות מההצבה של אלכס סונג כקשר אחורי בהרכב. החלטה טקטית אחת של ונגר עשתה את המשחק הזה ליותר טוב עבור ארסנל כאשר הרבה התקפות של ווסטהאם נעצרו כבר בקו הקישור האחורי של ארסנל ולא הייתה הפקרות הגנתית כמו עד היום כאשר פבריגאס ודנילסון שייטו למעלה. סונג תיקל, שמר על קור רוח תחת לחץ, הוציא באלגנטיות את ארסנל קדימה והוכיח שיש לה קשר אחורי שחייב לפתוח קבוע בהרכב, ואני מקווה שהצבתו היא לא חד פעמית, כי עם יכולת כזאת, עכשיו גם אוהדי ארסנל האחרים צריכים להבין את תרומתו בהרכב. שוב מילה טובה לאלמוניה ששמר על קור רוח למרות האווירה הביתית, והמצבים המסוכנים שווסטהאם הגיעה, רק שימשיך כך ונוכל להיות מאושרים!
המשחקים באפטון פארק תמיד מותחים ומרתקים, כמיטב המסורת בין שני מועדונים עם מסורת עשירה כל כך. לפני שנתיים ווסטהאם ניצחה בדקה האחרונה משער בדקה ה-90 והמשחק ייזכר בזכות המהומה בין ונגר לפרדו, ואילו בעונה החולפת הגבהה של חלב אל ואן פרסי, הכריעה את גורל המשחק. הערב פתח ונגר עם אלכס סונג בעמדת הקשר האחורי (אחרי שאני מייחל לכך מאז שפלאמיני עזב), וסוף סוף שיחק עם קשר אחורי טבעי בהרכב הקבוצה. טורה קיבל מנוחה על הספסל וסילבסטרה פתח לצידו של גאלאס, כאשר ניקלאס בנדטנר מחליף את אדבאיור בחוד ההתקפה. המשחק עצמו היה שקול מבחינת ההזדמנויות , כאשר ווסטהאם הגיעה להזדמנות הראשונה כבר בדקה ה-10 כאשר בעיטה מצוינת של די מיקלה מחוץ לרחבה, נהדפה נהדר על ידי אלמוניה. מייד אח"כ הגיעה ההזדמנות הנהדרת של ארסנל כאשר ת'יאו וולקוט בפריצה סולנית, חדר לרחבה ובעט כדור אדיר אשר נעצר רק במשקוף שערו של רוברט גרין. לאחר מכן שוב צירוף בו מעורב וולקוט כאשר ואן פרסי הוריד לו כדור בתוך הרחבה ו-וולקוט ברגל שמאל מצא את גרין הודף את הכדור בקושי. ווסטהאם מן העבר השני הגיעה לעוד הזדמנות גדולה כאשר פארקר בנגיעה אחת מצא בכדור עומק מדויק להפליא את בלאמי שהצליח בספרינט לעקוף את בלמי ארסנל אך אלמוניה שהושיט את רגלו השמאלית מנע שער בטוח. מי שבלט ברעה במחצית הזאת הוא הקוון, ולא בפעם הראשונה שארסנל מקופחת העונה בצורה מחפירה - כדור עומק נשלח לעברו של בנדטנר ורוברט גרין תפס בבירור את הכדור עם שתי ידיו מחוץ לרחבה. מילא השופט פספס אבל איפה בדיוק היה הקוון? התצוגה השערורייתית של הקוון המשיכה כאשר הוגבה כדור קרן לתוך רחבת הפטישים ושני שחקניהם תפסו בצוותא את סונג ומנעו ממנו להתרומם ולנגוח, פנדל ברור במאה אחוז, אך דאוד לא שרק והקוון שכנראה התעלם, לא סימן לשופט על כך, ובמחצית תיקו 0:0 אמנם אבל משחק מרתק עם הזדמנויות. ראוי לציון יכולת טובה מאד של סונג כקשר אחורי שחילץ הרבה כדורים והוציא את ארסנל קדימה, ולא ראויה לציון חוסר היכולת של נאסרי ששוב נעלם ולא מורגש במשחק.
במחצית השנייה ווסטהאם המשיכה עם מתפרצות מסוכנות, אך ארסנל הגיע לשלל מצבים, בעיטה אדירה של ואן פרסי שנהדפה בקושי על ידי גרין, עוד כדור חופשי של ההולנדי שהלך לקורה. ונגר ערך חילופים והכניס את דיאבי במקום נאסרי החלש ואת אדבאיור במקום וולקוט. לכאורה הוציא את הווינגר הטבעי היחיד שלו והכניס חלוץ שלישי, אך בפועל הוא הסיט את ואן פרסי לאגף הימני ואת דיאבי הציב כרגיל בשמאל. הלחץ של ארסנל גבר עוד יותר בעקבות החילופים ונשא פרי בדקה ה-75 כאשר כדור רוחב של אדבאיור המצוין, פגש את הרגל של פאובר שניסה להרחיק אך דחק לשערו הוא, 1:0 לתותחנים. ווסטהאם ניסתה להשיב עם כדורים ארוכים לבלאמי, ובאחת ההתקפות גאלאס דחף בבירור את בלאמי בתוך הרחבה, אך למזלה של ארסנל פיל דאוד לא הצביע על הנקודה הלבנה. ארסנל המשיכה במשחק שוטף ובהנעת כדור כאשר ווסטהאם חסרת אונים, עד הדקה ה-90 בה מסירת אומן של בנדטנר (יותר היה מתאים לפבריגאס לתת כזה כדור) מצאה את אדבאיור שעבר את גרין ובעט בחוזקה לרשת כדי לחתום את תוצאת המשחק 2:0 לארסנל ומצב רוח מרומם לקראת הדרבי החשוב ביום רביעי מול טוטנהאם.
הנצחון של ארסנל מוצדק ללא ספק, לאור השליטה במשחק וההגעה ליותר מצבים. הסיבות לכך הן מאד פשוטות ובעיקר נובעות מההצבה של אלכס סונג כקשר אחורי בהרכב. החלטה טקטית אחת של ונגר עשתה את המשחק הזה ליותר טוב עבור ארסנל כאשר הרבה התקפות של ווסטהאם נעצרו כבר בקו הקישור האחורי של ארסנל ולא הייתה הפקרות הגנתית כמו עד היום כאשר פבריגאס ודנילסון שייטו למעלה. סונג תיקל, שמר על קור רוח תחת לחץ, הוציא באלגנטיות את ארסנל קדימה והוכיח שיש לה קשר אחורי שחייב לפתוח קבוע בהרכב, ואני מקווה שהצבתו היא לא חד פעמית, כי עם יכולת כזאת, עכשיו גם אוהדי ארסנל האחרים צריכים להבין את תרומתו בהרכב. שוב מילה טובה לאלמוניה ששמר על קור רוח למרות האווירה הביתית, והמצבים המסוכנים שווסטהאם הגיעה, רק שימשיך כך ונוכל להיות מאושרים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה