מסיימים את ספטמבר ברגל ימין

אחרי ההפסד מול האל בליגה שמענו מארסן ונגר שהוא הולך לעשות רוטציות בהרכב, ולא בגלל ההפסד אלא בשביל לחלק את הכוחות לקראת המשך העונה. בפועל, השינוי היחיד, והמתבקש, שונגר ערך הוא הכנסתו של סמיר נאסרי להרכב על חשבונו של עמנואל אבואה , וכאשר אבואה יושב על הספסל אוהדי ארסנל יכולים לחגוג לא רק את ראש השנה, אלא זהו יום חג באופן כללי.

פורטו באופן מסורתי לא מצליחה בביקוריה באנגליה וגם ביקור זה הצטרף לרשימה (לי היה את העונג לצפות בנצחון הקודם של ארסנל ב'אמירויות' על פורטו, 2:0). מן הפתיחה ארסנל הפגינה כדורגל התקפי והגיע לשלל מצבים, בעיטה טובה של ואן פרסי שנהדפה על ידי הלטון, ועוד נסיון נהדר של וולקוט הפעלתן שנהדף לקרן.
פורטו לא ממש השפיעה על המשחק והציגה יכולת חלשה ומביכה מאד בהגנה, ודווקא בהזדמנות היחידה שלה, במתפרצת קטלנית היא כמעט כבשה בנגיחה של רודריגז, אך למזלה של ארסנל, הכדור פגע במשקוף ויצא החוצה. פבריגאס לא איבד כדורים כמו מול האל, ונתן מסירות חכמות, אחת מהן שברה את מלכודת הנבדל והגיעה לאדבאיור שבמסירת רוחב מצא את ואן פרסי שדחק רגל ו-1:0 נהדר לתותחנים. לא עברו 9 דקות והתוצאה הוכפלה, כדור קרן מדויק של ואן פרסי הישר לראשו של אדבאיור שנוגח למשקוף ופנימה, ללא מאמץ מיוחד מצד הלטון . בדרך כלל במשחקים מסוג כזה, ארסנל מורידה הילוך במחצית השנייה ומשחקת בנונשלנטיות, אך לא הפעם, כי אחרי שאיכזבה את אוהדיה היא הייתה צריכה להחזיר להם , ולכן עלתה בטירוף למחצית השנייה וכבשה בדקה ה-48 את השני, אחרי בעיטה של ואן פרסי. בדקה ה-53, פריצה נהדרת של טורה מצאה את וולקוט שמ-5 מטרים בעט החוצה במקום להבקיע את הרביעי. לאחר מכן, פבריגאס ונאסרי נעצרו על ידי הלטון בבעיטות מחוץ לרחבה וארסן ונגר הוציא את נאסרי וולקוט ו-ואן פרסי והכניס את בנדטנר,ולה ואבואה.
אותו בנדטנר קיבל כדור ברחבה והוכשל, את הפנדל תירגם אדבאיור בקלילות פנימה.
ארסנל לא הסתפקה ברביעייה ורצתה לכבוש עוד, הגיעה כמעט בכל התקפה למצב של כיבוש- מבצע סולני של ולה הסתיים בהחמצה של בנדטנר, אדבאיור החמיץ עוד שתי הזדמנויות מסמרות שיער (אם רק היה סקורר אמיתי, היו לו 40 שערי ליגה בעונה).פורטו נראתה פשוט אומללה והשופט הגרמני הרברט פאנדל גאל אותה מייסוריה ולא הוסיף תוספת זמן, ובסיום 90 הדקות נצחון ענק לארסנל, 4:0.


מבחינה מנטאלית, הנצחון מצוין והיה מתבקש אחרי הבזיון ביום שבת. מבחינת יכולת התקפית, הרי שארסנל יכלה לכבוש היום עשירייה מול יריבה ששיחקה חלש מאד. נשאלת השאלה, מדוע ארסנל לא הפגינה את אותה מידת רצינות,דיוק ואסרטיביות גם מול האל? נותר לנו לקוות שיכולת דומה תוצג גם ביום שבת בליגה ושונגר יעלה את אותו ההרכב בדיוק. אני יכול רק לנחש איזה שיר שרו אוהדי ארסנל בסיום המשחק:
Can we Play you Every week? :-)

האל יתהולל חוגר כמפתח

ארסן ונגר יכול היה להיות מרוצה, הרכב הזאטוטים שלו דרס בצורה משכנעת באמצע השבוע את שפילד יונייטד עם שלושער של ולה, צמד של בנדטנר ועוד אחד של ג'ק וילשייר. ונגר יכול היה להמשיך למכור את האשליות שלו לאלו שחפצים לקנות אותן - הגנה מרתיעה, התקפה קטלנית, ובעיקר שאין צורך בחיזוק כי הסגל מספיק עמוק לטענתו.
בא יום שבת, לפני השנה החדשה, ומהצפון הגיעה לביקור האל סיטי שרק עלתה ליגה העונה. אמנם דין ווינדאס, שהעלה אותה ליגה, ובעבר עשה לארסנל צרות כששיחק בברדפורד, לא היה על המגרש, אבל היו 11 שחקנים שהצדיקו את מיקומה בטבלה. ההרכב של ארסנל היה החזק ביותר שונגר יכול להעלות (בהתחשב במה שיש לו בסגל), עם אבואה בצד שמאל הפעם, ות'יאו וולקוט בצד ימין. במחצית הראשונה ראינו בעיקר חצאי הזדמנויות מצידה של ארסנל ומספר קרנות, אך שום איום קונקרטי ושום מצב בטוח של שער, גם האל סיטי לא סיכנה את השער מאחר והיא בעיקר רצתה להעביר בבטחון את המחצית הראשונה ולשמור על רשת נקייה. במחצית השנייה, ארסנל עלתה עם יותר מוטיבציה התקפית וזה השתלם לה אחרי פריצה נהדרת של ת'יאו וולקוט (הבולט היום במדי ארסנל), שהעביר כדור רוחב, פבריגאס שלח רגל, ופול מקשיין שניסה להרחיק, דחק לשערו הוא, 1:0 לארסנל (אותו מקשיין הורחק בשנה שעברה במדי סנדרלנד אחרי עבירה פראית על אלכסנדר חלב). באופן טבעי אחרי השער, ארסנל התקיפה רבות את שערה של האל והגיעה למספר הזדמנויות והחמיצה בצורה שחצנית ביותר - רובין ואן פרסי ועמנואל אדבאיור (אדבאיור צריך 10 מצבים בשביל להבקיע שער אחד, מה שאדוארדו צריך רק מצב אחד בשביל להרשית). וכשמתנהגים בצורה יהירה והקבוצה השנייה דווקא משחקת פתוח ומנסה להתקיף היא גם כובשת, ועוד איזה שערים נהדרים. בעיטה אדירה של ג'ובאני שלא הותירה שום סיכוי לאלמוניה , כדור בחיבורים ושוויון 1:1 מדהים באמירויות. לא עוברות דקות, קרן לקבוצה האורחת, ויליאם גאלאס בוהה ולא שם לב בכלל שהשחקן שלו , קאזין, משתחרר ונוגח נהדר לחיבורים, 2:1 להאל. אחרי השער ונגר עשה חילופים התקפיים, זרק את בנדטנר למגרש וגם את ולה, אך זה לא עזר לו. אם בשנה שעברה ארסנל נחלצה כל כך הרבה פעמים בעור שיניה מהפסד בשניות האחרנות, הרי שהפעם זה לא קרה, וההזדמנות הכי טובה עד סיום המשחק הייתה דווקא של גאלאס שנגח למשקוף.

לסיכומו של עניין, טוב שההפסד הגיע כי הבלוף של ארסן ונגר היה חייב להתפוצץ מתישהו. הוא קיבל אזהרה בהפסד מול פולהאם אבל חשב שהכל כרגיל, נצחונות על קבוצות חלשות גרמו לו לחשוב שהקבוצה שלו חזקה ואימתנה, אך דווקא מול קבוצה ,שעל הנייר, הייתה צריכה להפסיד לארסנל, הוא חטף מהלומה. מעניין מה ונגר חושב אחרי התצוגה הנאיבית של החלק ההגנתי של ארסנל, האם דנילסון הרך הוא המחליף של פלאמיני ,בגלל שכבש 2 שערים? האם גאלאס שמאז שהגיע, לא משלים את טורה, הוא התשובה לכדורי הגובה בהגנה? האם אלמוניה (והיום אין לו שום אשמה חס וחלילה) ראוי באופן כללי להיות שוער ראשון של ארסנל? התשובות, למי שלא שם לב, הן לא!
עוד מילה רעה על אוהדי הקבוצה, דקה 80 והאוהדים מתחילים לנטוש את האצטדיון? שלא נדבר על הנהירה ההמונית החוצה בדקה ה-90? אילו אוהדים אתם אם לא תתמכו בקבוצה שלכם באצטדיון כשהיא בפיגור? יותר חשוב לכם התור לתחנת הרכבת? אני התרעתי על זה מספר פעמים רב ואף הייתי נוכח בעצמי בעבר להתנהגות הבזיונית של אוהדי הקבוצה. ככה זה שמחירי הכרטיסים הם הכי יקרים בפרמיירליג, וחלק לא קטן ממי שבא לראות את המשחקים הם לא אוהדים שרופים אלא כל מיני בעלי ממון ואנשי עסקים שבשבילם המשחק הוא עוד בילוי ברשימה הארוכה.

נשבר המנחוס מול בולטון

זהו, עכשיו אפשר להכריז רשמית על כך שבולטון היא כבר לא הכבשה השחורה של ארסנל, אחרי שבימי סם אלרדייס כמנג'ר הטרוטרס, הם מיררו לתותחנים את החיים בכל ביקור בריבוק סטדיום וגם בהייבורי ובאצטדיון האמירויות. גם בעונה החולפת ארסנל ניצחה שם בקאמבק מדהים של 3:2 אחרי פיגור 2 שערים, ואילו היום התסריט היה דומה אם כי קצת פחות דרמטי.
ונגר שאחרי המשחק מול קייב, מיהר לצאת כנגד המשחק הברוטאלי המכוון כנגד שחקני ארסנל , השאיר את וולקוט ורובין ואן פרסי על הספסל - יש היגידו שזה בגלל עומס משחקים כאשר ונגר רוצה לחלק את הכוחות ולא להתיש שחקנים, במיוחד כמו ואן פרסי שנפצע בתדירות גבוהה, אך יש היגידו שזה בגלל היריבה הנוקשה ולכן ונגר רצה לשמור על בריאות שחקניו. בכל מקרה, אלכס סונג שוב פתח כקשר אמצעי ודנילסון כקשר ימני, אבואה חזר להרכב והפעם כקשר שמאלי, ואילו בנדטנר החליף את ואן פרסי בחוד. בגזרת הפצועים אין חדש, כאשר דיאבי,רוסיצקי,אדוארדו,נאסרי וסילבסטרה עדיין לא כשירים.
בולטון שנשארה ממש ברגעים האחרונים בפרמיירליג בעונה החולפת היא לא אותה בולטון נוקשה של אלרדייס, גם המנוע של הקבוצה קווין נולאן בעונה ומשהו האחרונות לא נמצא בשיא כושרו, ולכן בולטון גם נראית איך שהיא נראית (הוסיפו לכך שהקבוצה איבדה את אנלקה בעונה שעברה ושחקנים שהיו עמוד שדרה כמו קאמפו ופדרסן) - היום בולטון גם חסרה את מט טיילור הנהדר שבעונה שעברה עשה לארסנל צרות צרורות בריבוק סטדיום.
תחילת המשחק הראתה שכנראה יהיה מדובר בעוד משחק שגרתי בין בולטון לארסנל, ארסנל מניעה היטב את הכדור, בולטון עם הוצאות חוץ וכדורי גובה שדורשים חימום צוואר רציני לפני תחילת המשחק, ובסופו של דבר גם שער בנגיחה נהדרת של קווין דיוויס לרשתו של אלמוניה שלא טרח לצאת - אשם נוסף בשער הוא ויליאם גאלאס שאיבד את דיוויס ורק טרח להסתכל עליו נוגח בלי שום הפרעה את ה-1:0. לאחר השער, ארסנל החלה לתקוף בחמת זעם את שערו של יסקליינן, כאשר אדבאיור ואלכס סונג מזעזעים את הקורה. כמה דקות לאחר מכן הגיע השוויון של עמנואל אבואה בעמדת נבדל ברורה - השתלט על כדור שנשלח לאדבאיור והרשית את שערו הראשון בפרמיירליג, אוהדי ארסנל יכלו סוף סוף להיאנח ולצעוק ה-ל-ל-ו-י-ה לשער הבכורה של אבואה בליגה. לא חלפו 2 דקות ומהלך קבוצתי מבריק, בו כדור רוחב של דנילסון מוצא את בנדטנר שדוחק רגל פנימה ועושה מהפך מדהים. עד לסיום המחצית בולטון המשיכה להקשות את החיים על ארסנל וקווין נולאן הגיע ל-2 מצבים נהדרים ( הוא רגיל להבקיע נגד ארסנל) כאשר בעיטה אחת מהאוויר הלכה סמוך לקורה של אלמוניה ואילו בעיטה נוספת הדף הספרדי בצורה נהדרת. במחצית , 2:1 לתותחנים שיכלו אף להגדיל את התוצאה אם היו מדוייקים יותר. על סף סיום המחצית העיב תיקול מכוער וברוטאלי של קווין דיוויס, שידוע בתיקולים הגסים שלו, והקורבן היה גייל קלישי שסיים את המשחק עקב התיקול הזה. התיקול עם שני הרגליים קדימה של דיוויס, זיכה אותו רק בכרטיס צהוב מידי השופט סטיב בנט, אחרי שבעונה החולפת באותו משחק קיבל דיאבי כרטיס אדום ישיר על עבירה זהה לחלוטין (לא פלא שונגר מתלונן על הברוטאליות כנגד שחקני ארסנל כי זו כנראה הדרך היחידה לנטרל אותם). במחצית השנייה נכנס דג'ורו במקום קלישי, וקצב המשחק גם ירד. ונגר הכניס את וולקוט במקום בנדטנר בדקה ה-73 ומאז כניסתו העניינים התעוררו וקצב המשחק עלה פלאים, למרות נסיונותיה של בולטון להיאבק בחירוף נפש - אלמוניה הספיק לעצור בעיטה לא רעה של גארדנר, ואז בדקה ה-86 ארסנל סיימה את המשחק עם מהלך קבוצתי כמו בימים הטובים, כאשר דנילסון מתכבד ומרשית מקרוב את ה-3:1. לוולקוט עוד הייתה הזדמנות להבקיע את הרביעי של ארסנל אך יסקליינן הדף נפלא לקרן.

לסיכום, למרות התחלה זוועתית אופיינית במגרש הזה, ולמרות מערך בכלל לא אופטימלי של ארסנל הן בהתקפה והן בקישור, היא הצליחה לנצח במגרש קשה את בולטון שלא הקשתה עליה כמו בעבר. הנצחון הזה, כמו גם הנצחון על בלקבורן לא אומר מאומה על סיכויי האליפות של ארסנל העונה כי כפי שראינו ביום רביעי מול קייב, כאשר ססק פבריגאס לא במיטבו, הקבוצה לא במיטבה. היום פבריגאס היה יותר טוב מאשר מול קייב אך זה עדיין לא כושר שיא של הספרדי. גם היום בנצחון, ראינו יציאות מפחידות של אלמוניה בכדורי גובה שכמעט גרמו לשערים, ראינו גם שער שנובע מהחולשה הבולטת של אלמוניה וגאלאס בכדורי הגובה, וראינו שכאשר בולטון לחצה במספר רגעים, ארסנל התקשתה. מה שחשוב הוא שהנאחס נשבר כנראה סופית בריבוק סטדיום ובולטון היא כבר לא הכבשה השחורה של ארסנל.

לא כל יום בלקבורן

ארסן ונגר ממשיך בהתנהלות השערורייתית שלו, לא רק שלא טרח להביא קשר אחורי לסגל והוא מסתמך על דנילסון, הוא רצה להחתים השבוע קשר ברזילאי בן 33 לתפקיד, ונשאלת השאלה בשביל מה? הרי היה לו את ג'ילברטו ואם רצה שחקן מנוסה, יכול היה להתאמץ ולהשאיר אותו. היה לו את פלאמיני, אבל לא דאג בזמן לפתור את בעיית החוזה שלו, והיה ל את דיארה, שיכול היה להיות המחליף האולטימטיבי של פלאמיני ואפילו מבחינת פוטנציאל עולה עליו. במסיבת העיתונאים שלפני המשחק ציין ונגר כי "תיקו תהיה תוצאה טובה עבור ארסנל", האם זה לוחמה פסיכולוגית? בכל מקרה כשהשחקנים שומעים את המאמן שלהם בהתבטאות כזאת זה משפיע עליהם במידה מסוימת.

ארסנל עלתה לכר הדשא באצטדיון לובנובסקי (ע"ש המאמן האגדי של דינמו קייב ובריה"מ שנפטר) עם שינוי אחד מההרכב ביום שבת , במקום אבואה שלא היה כשיר במלוא מאת האחוזים, עלה אלכס סונג בהרכב. מן הצד החיובי, הרי שחסרונו של אבואה הוא לטובת ארסנל ושיתופו של סונג כקשר אחורי הוא גם לטובה כי סוף סוף יש לארסנל בהרכב קשר אחורי טבעי, אך מן הצד השלילי, הצבתו של דנילסון כקשר שמאלי פשוט פגמה במערך הזה וקלישי לא עלה מספיק קדימה כי לא היה לו מי שיתמוך בו באגף. ארסנל לא הציגה כדורגל גדול במחצית הראשונה ועדיין הגיעה ל-4 מצבים של שער בטוח אותם לא הצליחה לתרגם לשערים: כדור תועה שהגיע לאדבאיור והוא בעט אותו ברשלנות החוצה, בעיטה של ואן פרסי ברגל ימין שנהדפה על ידי השוער האוקראיני , עוד בעיטה שלו ברגל ימין שחלפה ליד הקורה, וההזדמנות הכי טובה של ארסנל על סף סיום המחצית כאשר פבריגאס לבד מול השוער בועט חלש ברגל שמאל (לפבריגאס לא היה משחק גדול ולכן גם ארסנל לא נתנה את הכדורגל האופייני לה). ההגנה של ארסנל לא נזקקה למאמץ רב מול יכולת התקפית חלשה של דינמו קייב שעלתה במערך 4-5-1 ולא הצליחה להזכיר שמץ של אותה דינמו קייב מפוארת שהייתה ידועה בכדורגל התקפי, אך דינמו קייב בהדרכת שועל הקרבות, יורי סיומין, שיחקה בצורה טקטית נכונה וחיפשה בדיוק מצב בודד כדי לנצל ולהבקיע.
המחצית השנייה המשיכה באותה נונ-שלנטיות כאשר בקארי סאניה תפס שחקן וגרם לפנדל (שריקה נכונה של השופט מדינה קנטלחו), אותו תרגם בנגורה ל-1:0 לקייב. השער הכניס את ארסנל לפאניקה ולחץ, והיא לא הצליחה לייצר מצבים מסוכנים ולא כדורגל איכותי מול קייב השאפתנית שצברה הרבה עידוד משער היתרון. ונגר הכניס את בנדטנר במקום סונג (חילוף גרוע), את אבואה במקום סאניה ואת ולה במקום ואן פרסי אך זה לא עזר להשפיע על המשחק עד לדקה ה-88 בה כדור רוחב מדויק של וולקוט (ונגר עדיין חושב שאבואה צריך לפתוח בהרכב?!) הגיע לגאלאס שדחק מקו השער את השוויון, 1:1. ונגר יכול להיות מרוצה, הוא השיג את התיקו שרצה, אך האוהדים לא מרוצים מהיכולת והתוצאה.

לסיכום, לא כל יום בלקבורן, הנצחונות נגד הקבוצות החלשות אותן ארסנל פגשה: טוונטה, ברומיץ', בלקבורן, ניוקאסל, הכניסו לאשליות כל מיני אוהדים שהקבוצה מספיק חזקה וטובה והשאירו את ונגר בבועה שהוא חי. אך כפי שראינו השבוע בוול-סטריט (אין קשר בין יינס להמן ל-להמן ברדרס), בועות סופן להתפוצץ וכך גם הבועה של ארסנל מתחילה להתפוצץ (הסדקים החלו כבר בהפסד לפולהאם). כשלא דואגים לחיזוק מתאים ועושים כמעט כל שגיאה אפשרית בניהול הקבוצה בקיץ האחרון, זאת התוצאה. מאחר וונגר מסרב להודות בטעויותיו וממשיך להיות עקשן, דרוש זעזוע בארסנל כדי שדברים יתחילו להשתפר עבור הקבוצה, אולי אי העפלה משלב הבתים בליגת האלופות יכולה להיות אופציה, כדי שבעתיד הדברים ייראו טוב יותר.

נצחון מול בלקבורן בתוצאה לא משקפת

מבין כל האירועים העקיפים והישירים הקשורים לארסנל שהיו השבוע: התפטרותו של דיוויד דין מחברת האחזקות RED AND WHITE HOLDINGS, המינוי הקרוב של מנכ"ל חדש לארסנל,הפציעה הבלתי נגמרת של רוסיצקי, הרי שהאירוע הוא השלושער של וולקוט במדי אנגליה בנצחון המדהים 4:1 בזאגרב מול קרואטיה. וולקוט שעד עתה לא קיבל יותר מדי משחקים רצופים בהרכבה של ארסנל, כנראה מספיק טוב עבור קאפלו, והוא החזיר לאיטלקי ריבית דריבית על העדפתו על פני בקהאם בהרכב נבחרת שלוש האריות. זה היה עוד רמז עבה לארסן ונגר, שלוולקוט חייב להיות מקום קבע בהרכבה של ארסנל על פני עמנואל אבואה באגף הימני של הקישור.

ארסנל הגיעה למחוז לנקשייר למשחק מול בלקבורן , יריבה שבד"כ משחקת מאד פיזי ומקשה על ארסנל את החיים. אך בלקבורן מאז תחילת העונה ובעיקר מאז שמארק יוז עזב, נראית חלשה ועלובה מאד. בלקבורן הציגה משחק רך ונרפה (לא אופייני לרוברס) ואפשרה לארסנל לעשות ככל העולה על רוחה במגרש. היחיד אצל הרוברס שניסה לעשות משהו היה גאמסט פדרסן, אך הוא היה בודד, נוכח העובדה שגם סנטה-קרוז לא היה ממש בעניינים. אצל ארסנל, עקב פציעתו של נאסרי, פתח וולקוט באגף השמאלי כאשר אבואה ממשיך לקבל קרדיט בלתי נגמר באגף הימני - שאר ההרכב היה ללא שינוי מהמשחק הקודם. כבר בדקה ה-6 עלו התותחנים ליתרון אחרי שוולקוט לקח כדור באגף , עשה מיני-סלאלום כשהוא חותך למרכז, ובמסירת סרגל מצא את רובין ואן פרסי שגלגל לרשת של רובינסון שער נאה ביותר. התותחנים המשיכו לנסות לסכן את השער, עם בעיטה מהאוויר של ואן פרסי ועוד מספר נסיונות עקרים של אדבאיור, שבלט בעיקר במספר הנבדלים בהם תפסה אותו ההגנה החלשה של בלקבורן. על סף סיום המחצית הראשונה עלתה ארסנל ליתרון 2:0, כאשר דנילסון הגביה כדור מדויק הישר לראשו של הטוגולזי שכבש את הראשון שלו במשחק. במחצית השנייה המשחק המשיך להתנהל בעצלתיים כאשר ארסנל לא מפגינה יכולה יוצאת דופן , אלא יותר נהנית להניע את הכדור ולתת לזמן לעבור, כאשר בלקבורן לא ממש מצליחה לסכן יותר מדי את שערו של אלמוניה. וולקוט הוחלף על מנת לשמור אותו רענן למשחק ביום רביעי בליגת האלופות, ובמקומו נכנס אלכס סונג כדי להמשיך את אחזקת הכדור במרכז השדה. בדקה ה-79 קיבל אבואה כדור עומק חכם, והוכשל על ידי סטיבן וורנוק - מייק דין לא היסס ושרק לפנדל. אדבאיור, בעט פנימה בקושי את הכדור, כאשר רובינסון מתוסכל מכך שהיה ממש קרוב לעצירת הכדור. עד הסיום המשיכה ארסנל להשתעשע והכניסה את ווילשר וראמזי הצעירים כדי להנות בחגיגה. החגיגה הסתיימה בדקה ה-90 עם השלושער של אדבאיור כאשר עבר את רובינסון וגלגל פנימה כדי לעשות 4:0 ולנעוץ את המסמר האחרון בארון של הרוברס.

לסיכום, התוצאה לא משקפת מאחר ולמרות העליונות של ארסנל באחזקת הכדור, היא לא הציגה כדורגל התקפי משובח או יוצא דופן ולא הגיעה ליותר מדי מצבים. למרות זאת, לעומת העבר , טוב שארסנל מצליחה להבקיע יותר שערים גם במשחקים בהם יכולתה היא לא מדהימה - החסרון של ארסנל בלא מעט משחקים היה יכולת פנטסטית וחוסר יכולת לתרגם אותה לשערים. אל לנצחון הזה לסנוור את אוהדי ארסנל, מאחר והבעיות היסודיות שקיימות בקבוצה לא נפתרו - עמדת השוער, עמדת הקשר האחורי, ועמדת הבלם השני לצד טורה. ארסנל נתקלה בקבוצה חלשה מאד, לא הפגינה יכולת מרשימה ועדיין הבקיעה רביעייה אך כשתתיתקל במרכז קישור כמו של ליברפול או צ'לסי היא תתקשה מאחר שאין לה את הפיזיות הנחוצה ומה גם שהעומס על פבריגאס יהיה רב במיוחד, כאשר אין לו את חלב שיעזור לו. פבריגאס לא בלט היום אבל ראו שהכל עובר דרכו, הוא בעל הבית על המגרש, ובמשחק כמו היום ללא פבריגאס, אין לי ספק שארסנל הייתה מסיימת בתיקו.

עונג שבת: הבלוף שנקרא מנצ'סטר יונייטד התגלה היום במרסיסייד, כאשר אנחנו שוב נוכחים לדעת שבלי רונאלדו , ליונייטד אין ממש מה למכור על המגרש.