זהו, עכשיו אפשר להכריז רשמית על כך שבולטון היא כבר לא הכבשה השחורה של ארסנל, אחרי שבימי סם אלרדייס כמנג'ר הטרוטרס, הם מיררו לתותחנים את החיים בכל ביקור בריבוק סטדיום וגם בהייבורי ובאצטדיון האמירויות. גם בעונה החולפת ארסנל ניצחה שם בקאמבק מדהים של 3:2 אחרי פיגור 2 שערים, ואילו היום התסריט היה דומה אם כי קצת פחות דרמטי.
ונגר שאחרי המשחק מול קייב, מיהר לצאת כנגד המשחק הברוטאלי המכוון כנגד שחקני ארסנל , השאיר את וולקוט ורובין ואן פרסי על הספסל - יש היגידו שזה בגלל עומס משחקים כאשר ונגר רוצה לחלק את הכוחות ולא להתיש שחקנים, במיוחד כמו ואן פרסי שנפצע בתדירות גבוהה, אך יש היגידו שזה בגלל היריבה הנוקשה ולכן ונגר רצה לשמור על בריאות שחקניו. בכל מקרה, אלכס סונג שוב פתח כקשר אמצעי ודנילסון כקשר ימני, אבואה חזר להרכב והפעם כקשר שמאלי, ואילו בנדטנר החליף את ואן פרסי בחוד. בגזרת הפצועים אין חדש, כאשר דיאבי,רוסיצקי,אדוארדו,נאסרי וסילבסטרה עדיין לא כשירים.
בולטון שנשארה ממש ברגעים האחרונים בפרמיירליג בעונה החולפת היא לא אותה בולטון נוקשה של אלרדייס, גם המנוע של הקבוצה קווין נולאן בעונה ומשהו האחרונות לא נמצא בשיא כושרו, ולכן בולטון גם נראית איך שהיא נראית (הוסיפו לכך שהקבוצה איבדה את אנלקה בעונה שעברה ושחקנים שהיו עמוד שדרה כמו קאמפו ופדרסן) - היום בולטון גם חסרה את מט טיילור הנהדר שבעונה שעברה עשה לארסנל צרות צרורות בריבוק סטדיום.
תחילת המשחק הראתה שכנראה יהיה מדובר בעוד משחק שגרתי בין בולטון לארסנל, ארסנל מניעה היטב את הכדור, בולטון עם הוצאות חוץ וכדורי גובה שדורשים חימום צוואר רציני לפני תחילת המשחק, ובסופו של דבר גם שער בנגיחה נהדרת של קווין דיוויס לרשתו של אלמוניה שלא טרח לצאת - אשם נוסף בשער הוא ויליאם גאלאס שאיבד את דיוויס ורק טרח להסתכל עליו נוגח בלי שום הפרעה את ה-1:0. לאחר השער, ארסנל החלה לתקוף בחמת זעם את שערו של יסקליינן, כאשר אדבאיור ואלכס סונג מזעזעים את הקורה. כמה דקות לאחר מכן הגיע השוויון של עמנואל אבואה בעמדת נבדל ברורה - השתלט על כדור שנשלח לאדבאיור והרשית את שערו הראשון בפרמיירליג, אוהדי ארסנל יכלו סוף סוף להיאנח ולצעוק ה-ל-ל-ו-י-ה לשער הבכורה של אבואה בליגה. לא חלפו 2 דקות ומהלך קבוצתי מבריק, בו כדור רוחב של דנילסון מוצא את בנדטנר שדוחק רגל פנימה ועושה מהפך מדהים. עד לסיום המחצית בולטון המשיכה להקשות את החיים על ארסנל וקווין נולאן הגיע ל-2 מצבים נהדרים ( הוא רגיל להבקיע נגד ארסנל) כאשר בעיטה אחת מהאוויר הלכה סמוך לקורה של אלמוניה ואילו בעיטה נוספת הדף הספרדי בצורה נהדרת. במחצית , 2:1 לתותחנים שיכלו אף להגדיל את התוצאה אם היו מדוייקים יותר. על סף סיום המחצית העיב תיקול מכוער וברוטאלי של קווין דיוויס, שידוע בתיקולים הגסים שלו, והקורבן היה גייל קלישי שסיים את המשחק עקב התיקול הזה. התיקול עם שני הרגליים קדימה של דיוויס, זיכה אותו רק בכרטיס צהוב מידי השופט סטיב בנט, אחרי שבעונה החולפת באותו משחק קיבל דיאבי כרטיס אדום ישיר על עבירה זהה לחלוטין (לא פלא שונגר מתלונן על הברוטאליות כנגד שחקני ארסנל כי זו כנראה הדרך היחידה לנטרל אותם). במחצית השנייה נכנס דג'ורו במקום קלישי, וקצב המשחק גם ירד. ונגר הכניס את וולקוט במקום בנדטנר בדקה ה-73 ומאז כניסתו העניינים התעוררו וקצב המשחק עלה פלאים, למרות נסיונותיה של בולטון להיאבק בחירוף נפש - אלמוניה הספיק לעצור בעיטה לא רעה של גארדנר, ואז בדקה ה-86 ארסנל סיימה את המשחק עם מהלך קבוצתי כמו בימים הטובים, כאשר דנילסון מתכבד ומרשית מקרוב את ה-3:1. לוולקוט עוד הייתה הזדמנות להבקיע את הרביעי של ארסנל אך יסקליינן הדף נפלא לקרן.
לסיכום, למרות התחלה זוועתית אופיינית במגרש הזה, ולמרות מערך בכלל לא אופטימלי של ארסנל הן בהתקפה והן בקישור, היא הצליחה לנצח במגרש קשה את בולטון שלא הקשתה עליה כמו בעבר. הנצחון הזה, כמו גם הנצחון על בלקבורן לא אומר מאומה על סיכויי האליפות של ארסנל העונה כי כפי שראינו ביום רביעי מול קייב, כאשר ססק פבריגאס לא במיטבו, הקבוצה לא במיטבה. היום פבריגאס היה יותר טוב מאשר מול קייב אך זה עדיין לא כושר שיא של הספרדי. גם היום בנצחון, ראינו יציאות מפחידות של אלמוניה בכדורי גובה שכמעט גרמו לשערים, ראינו גם שער שנובע מהחולשה הבולטת של אלמוניה וגאלאס בכדורי הגובה, וראינו שכאשר בולטון לחצה במספר רגעים, ארסנל התקשתה. מה שחשוב הוא שהנאחס נשבר כנראה סופית בריבוק סטדיום ובולטון היא כבר לא הכבשה השחורה של ארסנל.
ונגר שאחרי המשחק מול קייב, מיהר לצאת כנגד המשחק הברוטאלי המכוון כנגד שחקני ארסנל , השאיר את וולקוט ורובין ואן פרסי על הספסל - יש היגידו שזה בגלל עומס משחקים כאשר ונגר רוצה לחלק את הכוחות ולא להתיש שחקנים, במיוחד כמו ואן פרסי שנפצע בתדירות גבוהה, אך יש היגידו שזה בגלל היריבה הנוקשה ולכן ונגר רצה לשמור על בריאות שחקניו. בכל מקרה, אלכס סונג שוב פתח כקשר אמצעי ודנילסון כקשר ימני, אבואה חזר להרכב והפעם כקשר שמאלי, ואילו בנדטנר החליף את ואן פרסי בחוד. בגזרת הפצועים אין חדש, כאשר דיאבי,רוסיצקי,אדוארדו,נאסרי וסילבסטרה עדיין לא כשירים.
בולטון שנשארה ממש ברגעים האחרונים בפרמיירליג בעונה החולפת היא לא אותה בולטון נוקשה של אלרדייס, גם המנוע של הקבוצה קווין נולאן בעונה ומשהו האחרונות לא נמצא בשיא כושרו, ולכן בולטון גם נראית איך שהיא נראית (הוסיפו לכך שהקבוצה איבדה את אנלקה בעונה שעברה ושחקנים שהיו עמוד שדרה כמו קאמפו ופדרסן) - היום בולטון גם חסרה את מט טיילור הנהדר שבעונה שעברה עשה לארסנל צרות צרורות בריבוק סטדיום.
תחילת המשחק הראתה שכנראה יהיה מדובר בעוד משחק שגרתי בין בולטון לארסנל, ארסנל מניעה היטב את הכדור, בולטון עם הוצאות חוץ וכדורי גובה שדורשים חימום צוואר רציני לפני תחילת המשחק, ובסופו של דבר גם שער בנגיחה נהדרת של קווין דיוויס לרשתו של אלמוניה שלא טרח לצאת - אשם נוסף בשער הוא ויליאם גאלאס שאיבד את דיוויס ורק טרח להסתכל עליו נוגח בלי שום הפרעה את ה-1:0. לאחר השער, ארסנל החלה לתקוף בחמת זעם את שערו של יסקליינן, כאשר אדבאיור ואלכס סונג מזעזעים את הקורה. כמה דקות לאחר מכן הגיע השוויון של עמנואל אבואה בעמדת נבדל ברורה - השתלט על כדור שנשלח לאדבאיור והרשית את שערו הראשון בפרמיירליג, אוהדי ארסנל יכלו סוף סוף להיאנח ולצעוק ה-ל-ל-ו-י-ה לשער הבכורה של אבואה בליגה. לא חלפו 2 דקות ומהלך קבוצתי מבריק, בו כדור רוחב של דנילסון מוצא את בנדטנר שדוחק רגל פנימה ועושה מהפך מדהים. עד לסיום המחצית בולטון המשיכה להקשות את החיים על ארסנל וקווין נולאן הגיע ל-2 מצבים נהדרים ( הוא רגיל להבקיע נגד ארסנל) כאשר בעיטה אחת מהאוויר הלכה סמוך לקורה של אלמוניה ואילו בעיטה נוספת הדף הספרדי בצורה נהדרת. במחצית , 2:1 לתותחנים שיכלו אף להגדיל את התוצאה אם היו מדוייקים יותר. על סף סיום המחצית העיב תיקול מכוער וברוטאלי של קווין דיוויס, שידוע בתיקולים הגסים שלו, והקורבן היה גייל קלישי שסיים את המשחק עקב התיקול הזה. התיקול עם שני הרגליים קדימה של דיוויס, זיכה אותו רק בכרטיס צהוב מידי השופט סטיב בנט, אחרי שבעונה החולפת באותו משחק קיבל דיאבי כרטיס אדום ישיר על עבירה זהה לחלוטין (לא פלא שונגר מתלונן על הברוטאליות כנגד שחקני ארסנל כי זו כנראה הדרך היחידה לנטרל אותם). במחצית השנייה נכנס דג'ורו במקום קלישי, וקצב המשחק גם ירד. ונגר הכניס את וולקוט במקום בנדטנר בדקה ה-73 ומאז כניסתו העניינים התעוררו וקצב המשחק עלה פלאים, למרות נסיונותיה של בולטון להיאבק בחירוף נפש - אלמוניה הספיק לעצור בעיטה לא רעה של גארדנר, ואז בדקה ה-86 ארסנל סיימה את המשחק עם מהלך קבוצתי כמו בימים הטובים, כאשר דנילסון מתכבד ומרשית מקרוב את ה-3:1. לוולקוט עוד הייתה הזדמנות להבקיע את הרביעי של ארסנל אך יסקליינן הדף נפלא לקרן.
לסיכום, למרות התחלה זוועתית אופיינית במגרש הזה, ולמרות מערך בכלל לא אופטימלי של ארסנל הן בהתקפה והן בקישור, היא הצליחה לנצח במגרש קשה את בולטון שלא הקשתה עליה כמו בעבר. הנצחון הזה, כמו גם הנצחון על בלקבורן לא אומר מאומה על סיכויי האליפות של ארסנל העונה כי כפי שראינו ביום רביעי מול קייב, כאשר ססק פבריגאס לא במיטבו, הקבוצה לא במיטבה. היום פבריגאס היה יותר טוב מאשר מול קייב אך זה עדיין לא כושר שיא של הספרדי. גם היום בנצחון, ראינו יציאות מפחידות של אלמוניה בכדורי גובה שכמעט גרמו לשערים, ראינו גם שער שנובע מהחולשה הבולטת של אלמוניה וגאלאס בכדורי הגובה, וראינו שכאשר בולטון לחצה במספר רגעים, ארסנל התקשתה. מה שחשוב הוא שהנאחס נשבר כנראה סופית בריבוק סטדיום ובולטון היא כבר לא הכבשה השחורה של ארסנל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה