סוף סוף קשר אחורי טבעי בהרכב

אחרי החמישייה באיסטנבול חזרה ארסנל ללונדון להתכונן למשחק הליגה הבא, במזרח לונדון מול הפטישים שנמצאים בחוסר ודאות כלכלי עקב פשיטת הרגל של הספונסר ועקב התרסקות הכלכלה האיסלנדית (יו"ר ווסטהאם הוא איש עסקים איסלנדי אמיד). עוד לפני המשחק, ויליאם גאלאס ,קפטן הקבוצה, נצפה יוצא ממועדון לילה כאשר סיגריה בפיו וארסן ונגר לא אהב זאת, בלשון המעטה.

המשחקים באפטון פארק תמיד מותחים ומרתקים, כמיטב המסורת בין שני מועדונים עם מסורת עשירה כל כך. לפני שנתיים ווסטהאם ניצחה בדקה האחרונה משער בדקה ה-90 והמשחק ייזכר בזכות המהומה בין ונגר לפרדו, ואילו בעונה החולפת הגבהה של חלב אל ואן פרסי, הכריעה את גורל המשחק. הערב פתח ונגר עם אלכס סונג בעמדת הקשר האחורי (אחרי שאני מייחל לכך מאז שפלאמיני עזב), וסוף סוף שיחק עם קשר אחורי טבעי בהרכב הקבוצה. טורה קיבל מנוחה על הספסל וסילבסטרה פתח לצידו של גאלאס, כאשר ניקלאס בנדטנר מחליף את אדבאיור בחוד ההתקפה. המשחק עצמו היה שקול מבחינת ההזדמנויות , כאשר ווסטהאם הגיעה להזדמנות הראשונה כבר בדקה ה-10 כאשר בעיטה מצוינת של די מיקלה מחוץ לרחבה, נהדפה נהדר על ידי אלמוניה. מייד אח"כ הגיעה ההזדמנות הנהדרת של ארסנל כאשר ת'יאו וולקוט בפריצה סולנית, חדר לרחבה ובעט כדור אדיר אשר נעצר רק במשקוף שערו של רוברט גרין. לאחר מכן שוב צירוף בו מעורב וולקוט כאשר ואן פרסי הוריד לו כדור בתוך הרחבה ו-וולקוט ברגל שמאל מצא את גרין הודף את הכדור בקושי. ווסטהאם מן העבר השני הגיעה לעוד הזדמנות גדולה כאשר פארקר בנגיעה אחת מצא בכדור עומק מדויק להפליא את בלאמי שהצליח בספרינט לעקוף את בלמי ארסנל אך אלמוניה שהושיט את רגלו השמאלית מנע שער בטוח. מי שבלט ברעה במחצית הזאת הוא הקוון, ולא בפעם הראשונה שארסנל מקופחת העונה בצורה מחפירה - כדור עומק נשלח לעברו של בנדטנר ורוברט גרין תפס בבירור את הכדור עם שתי ידיו מחוץ לרחבה. מילא השופט פספס אבל איפה בדיוק היה הקוון? התצוגה השערורייתית של הקוון המשיכה כאשר הוגבה כדור קרן לתוך רחבת הפטישים ושני שחקניהם תפסו בצוותא את סונג ומנעו ממנו להתרומם ולנגוח, פנדל ברור במאה אחוז, אך דאוד לא שרק והקוון שכנראה התעלם, לא סימן לשופט על כך, ובמחצית תיקו 0:0 אמנם אבל משחק מרתק עם הזדמנויות. ראוי לציון יכולת טובה מאד של סונג כקשר אחורי שחילץ הרבה כדורים והוציא את ארסנל קדימה, ולא ראויה לציון חוסר היכולת של נאסרי ששוב נעלם ולא מורגש במשחק.

במחצית השנייה ווסטהאם המשיכה עם מתפרצות מסוכנות, אך ארסנל הגיע לשלל מצבים, בעיטה אדירה של ואן פרסי שנהדפה בקושי על ידי גרין, עוד כדור חופשי של ההולנדי שהלך לקורה. ונגר ערך חילופים והכניס את דיאבי במקום נאסרי החלש ואת אדבאיור במקום וולקוט. לכאורה הוציא את הווינגר הטבעי היחיד שלו והכניס חלוץ שלישי, אך בפועל הוא הסיט את ואן פרסי לאגף הימני ואת דיאבי הציב כרגיל בשמאל. הלחץ של ארסנל גבר עוד יותר בעקבות החילופים ונשא פרי בדקה ה-75 כאשר כדור רוחב של אדבאיור המצוין, פגש את הרגל של פאובר שניסה להרחיק אך דחק לשערו הוא, 1:0 לתותחנים. ווסטהאם ניסתה להשיב עם כדורים ארוכים לבלאמי, ובאחת ההתקפות גאלאס דחף בבירור את בלאמי בתוך הרחבה, אך למזלה של ארסנל פיל דאוד לא הצביע על הנקודה הלבנה. ארסנל המשיכה במשחק שוטף ובהנעת כדור כאשר ווסטהאם חסרת אונים, עד הדקה ה-90 בה מסירת אומן של בנדטנר (יותר היה מתאים לפבריגאס לתת כזה כדור) מצאה את אדבאיור שעבר את גרין ובעט בחוזקה לרשת כדי לחתום את תוצאת המשחק 2:0 לארסנל ומצב רוח מרומם לקראת הדרבי החשוב ביום רביעי מול טוטנהאם.

הנצחון של ארסנל מוצדק ללא ספק, לאור השליטה במשחק וההגעה ליותר מצבים. הסיבות לכך הן מאד פשוטות ובעיקר נובעות מההצבה של אלכס סונג כקשר אחורי בהרכב. החלטה טקטית אחת של ונגר עשתה את המשחק הזה ליותר טוב עבור ארסנל כאשר הרבה התקפות של ווסטהאם נעצרו כבר בקו הקישור האחורי של ארסנל ולא הייתה הפקרות הגנתית כמו עד היום כאשר פבריגאס ודנילסון שייטו למעלה. סונג תיקל, שמר על קור רוח תחת לחץ, הוציא באלגנטיות את ארסנל קדימה והוכיח שיש לה קשר אחורי שחייב לפתוח קבוע בהרכב, ואני מקווה שהצבתו היא לא חד פעמית, כי עם יכולת כזאת, עכשיו גם אוהדי ארסנל האחרים צריכים להבין את תרומתו בהרכב. שוב מילה טובה לאלמוניה ששמר על קור רוח למרות האווירה הביתית, והמצבים המסוכנים שווסטהאם הגיעה, רק שימשיך כך ונוכל להיות מאושרים!

הפגזה ארטילרית באיסטנבול

אחרי יכולת לא משכנעת מול אברטון אך נצחון שקטע רצף של 2 משחקים ליגה ללא נצחונות, הגיעה ארסנל לסוקרו סראצ'וגלו באיסטנבול למשחק מול פנרבחצ'ה שנמצאת במשבר.

ונגר פתח במערך מעניין של 4-5-1, עקב הפציעות הקיימות בסגל ועקב הרצון להימנע מפציעות נוספות כמו גם משחק חוץ במגרש ביתי מאד ולכן הצורך במערך מעובה. כבר בדקה הרביעית הציל אלמוניה שער בטוח כאשר סילבסטרה נרדם בשמירה בתוך רחבת החמש. כבר בדקה ה-10 ארסנל עלתה על לוח התוצאות עם מהלך קלאסי עם מסירה חכמה מאד של פבריגאס אשר מצאה את אדבאיור שובר את מלכודת הנבדל ומגלגל בקלילות מול וולקן, 1:0 לתותחנים. לא עברה דקה ומסירה מדהימה נוספת של פבריגאס לוולקוט וכבר 2:0 מדהים לתותחנים!!! בדקה ה-14 מהלך נהדר באגף הימני, כדור רוחב נהדר של דיאבי ונאסרי החמיץ בשלומיאליות את השער השלישי. הקצב המדהים של האירועים המשיך ובדקה ה-15 כדור רוחב מסוכן לתוך הרחבה שסילבסטרה מפספס אך אלמוניה בזינוק אמיץ הציל את ההגנה הגרועה של ארסנל. בדקה ה-19 פנרבחצ'ה חזרה משום מקום למשחק, אחרי שכדור חופשי הגיע לתוך רחבת ארסנל ומשם בכדור רוחב הגיע לרגל של סילבסטרה שדחק לשערו הוא, לתדהמתו של אלמוניה. אך לא הספקנו להתאושש וכבר בדקה ה-22 הגיע השער הרביעי במשחק כאשר דיאבי גבר על ההגנה החלשה מאד של הטורקים וברגל שמאל השחיל את השלישי של התותחנים, 3:1. בדקה ה-30 ההגנה השערורייתית של ארסנל ניצלה מספיגת שער שני עקב נבדל ברור של גוויזה הספרדי. ההפקרות המשיכה בדקה ה-40, כדור ארוך לעבר גוויזה, טעות נוספת של סילבסטרה שהמשיך במשחק האיום שלו ויצא קדימה מדי, אך הבעיטה המסוכנת של הספרדי שרקה ליד הקורה. בדקה ה-42 דאבל פס נהדר משאיר את גוויזה שוב מול אלמוניה, אך הספרדי יצא בתזמון נכון והציל שער ודאי. דקה לאחר מכן בעיטה מרחוק של סנטורק, אך אלמוניה זינק ותפס את הכדור. במחצית התוצאה 3:1, אך יש לציין שהטורקים הגיעו דווקא ליותר הזדמנויות מאשר ארסנל ,ויכולת מצוינת של אלמוניה השאירה את התוצאה הנ"ל. נאסרי במשחק חלש מאד, הרבה לאבד כדורים ולא תרם במאומה למשחק של ארסנל. בדקה ה-49, ההפגזה של התותחנים נמשכה, אחרי קומדיה של טעויות בהגנה הטורקית, הגיע כדור לסונג שמהאוויר ירה מ-7 מטרים פנימה, 4:1. בדקה ה-67 שוב כדור עומק מוצא את גוויזה אך אלמוניה בעוד יציאה מתוזמנת נהדרת מונע שער ודאי, ולאחר מכן הצלה נוספת של אבואה מהקו. בדקה ה-73 ערך ונגר את החילוף הראשון (באיחור כמובן) כאשר הכניס את ראמזי במקום דיאבי (שהיה עם כרטיס צהוב לאחר כיבוש השער שלו). בדקה ה-78 שוב נשברה מלכודת הנבדל של ארסנל כאשר כדור סונג ששמר לפני גוויזה (במקום מאחוריו), איבד אותו והספרדי אחרי אינספור החמצות, הקפיץ מעל אלמוניה את השני של פנרבחצ'ה. רמזי הגיע כבר לאחר מספר דקות להזדמנות לא רעה ובעט כדור שחלף כחצי מטר מעל שערו של וולקן. בסוף זמן הפציעות, רמזי בא על שכרו וכבש בבעיטה חדה וחזקה מהמקום מחוץ לרחבה וקבע את תוצאת המשחק הסופית 5:2 לארסנל.

הסיבה לכדורגל וליכולת של ארסנל הערב היא שבמערך 4-5-1, פבריגאס חופשי לנהל את המשחק ההתקפי מאחר ויש לו מאחורי את דנילסון ודיאבי , מה שאין לו בליגה כאשר ארסנל משחקת במערך 4-4-2 ולפבריגאס אין השנה את חלב שיעזור לו מבחינה התקפית ואת פלאמיני שיעזור הגנתית, אז אולי ונגר צריך לשקול את השיטה הזאת ביותר משחקים העונה.
למרות ניצול המצבים המקסימלי של ארסנל, בזכות מסירות אדירות של פבריגאס שנתן משחק גדול וביתר את מרכז ההגנה הטורקי שוב ושוב, הרי שההגנה היא נקודת התורפה של ארסנל העונה וקבוצה שרוצה לזכות בתארים חייבת גם הגנה יציבה וחזקה ולא רק התקפה פוריה. אם ארסנל לא תשפר את משחק ההגנה, היא לא תוכל להתמודד עד הסוף בכל ה-4 המפעלים בהם היא משתתפת נכון לעכשיו. מחמאות ענקיות לאלמוניה שהציל הרבה שערים בטוחים היום והציג את משחקו הטוב ביותר במדי ארסנל.

נצחון על אברטון אך כמות הפצועים מדאיגה

אחרי הפגרה בליגה לטובת משחקי הנבחרות במוקדמות הגביע העולמי 2010, הפרמיירליג חזרה לפעולה וארסנל אירחה את אברטון, שבד"כ גם בהפסדיה לארסנל ,עושה חיים קשים לתותחנים - לעבדכם הנאמן היה את העונג להיות נוכח במשחק. קודם למשחק נודע שדג'ורו,גאלאס,בנדטנר וסאניה פצועים ולא יוכלו ליטול חלק במשחק, אך קיבלנו זריקת עידוד בדבר כשירותם של פבריגאס ו-ואן פרסי. ונגר בחר לתת מנוחה לוולקוט ופתח במקומו עם אבואה כקשר ימני , כאשר אלכס סונג מתופקד כמגן ימני ואילו מיקאל סילבסטרה ערך הופעת בכורה במרכז ההגנה לצידו של קולו טורה.

פתיחת המשחק הייתה כולה של אברטון שהראתה נחישות אופיינית כיאה לחניכיו של דיוויד מויס, ובמיוחד בהתחשב במצבם העגום בטבלה. ארסנל לעומת אברטון , נראתה מאד עצבנית,לא מרוכזת והרבתה לאבד כדורים. באברטון עשו את הדברים בצורה הפשוטה ביותר, מערך 4-5-1 שסגר הרמטית כל תותחן, ומן הצד השני, מהלכים התקפיים פשוטים שהביכו את ההגנה של ארסנל. באיום הראשוני של אברטון על השער של אלמוניה היא גם כבשה - מהלך נהדר באגף הימני (על חשבונו של סונג שעשה חור ענק), אוסמן מסר שמאלה לפיינאר את הכדור, וההולנדי החזיר מסירת רוחב פשוטה אותה אוסמן דחק מקרוב לפינה הקרובה של אלמוניה שלא הצליח למנוע מן הכדור לפרפר ברשת. האשמה בשער היא כולה של ונגר, כי כאשר סאניה לא כשיר ויש לך בסגל את אבואה, אז חובה להציב אותו כמגן ימני ולא לשים שם את סונג, שחסרה לו המהירות והטכניקה הדרושה לתפקיד. ארסנל והקהל היו המומים, אם לא הספיק התיקו בסנדרלנד וההפסד המביך להאל, הרי שעכשיו היא גם נמצאה בפיגור במשחק ביתי מול יריבה שלא נמצאת בדיוק בשיא כושרה כרגע. 5 דקות לאחר השער, הגיע המצב הראשון וגם המסוכן ביותר של התותחנים במחצית זו, כאשר פבריגאס שלח מסירת עומק של אומן אל עבר ואן פרסי, שלא הצליח באחד אל אחד להכניע את טים הווארד, שוערם של הטופיז. אברטון מן הצד השני הגיעה לעוד התקפה מתפרצת מסוכנת בסיומה בעט אוסמן כדור מכ-20 מטרים, שפגע בסילבסטרה ובנס יצא לקרן ולא חדר פנימה, אחרת המצב היה עגום. הזדמנות נוספת הייתה כאשר ארטטה הגביה כדור רוחב לרחבה של ארסנל ואלמוניה בעוד אחת מהיציאות הסהרוריות שלו מאשר כמעט איפשר ללסקוט לכבוש את השני בנגיחה, אך למזלה של ארסנל קלישי הציל מקו השער. עד סיום המחצית היו לארסנל עוד מספר מצבים לא רעים של ואן פרסי ושל אדבאיור, ובעיקר בעיטה מסוכנת של פבריגאס מרחוק שחמקה ליד קורת שערו של הווארד - בסיכום המחצית ניתן לומר שארסנל לא הפגינה כדורגל טוב, הציגה שוב הגנה שברירית וניכר היה כי היא לא חזרה בפוקוס מהפגרה. במחצית השנייה, ערך ונגר חילוף כפוי עקב פציעתו של טורה (אחרת לא היינו רואים חילוף מונגר עד דקה 65), ובדיעבד אולי מזל שהחילוף נכפה על ונגר (אם כי כולנו מאחלים לטורה רפואה שלמה), כי ת'יאו וולקוט כמו תמיד, הביא את השינוי והמפנה במשחק וסוף סוף היה לארסנל משחק אגפים ראוי. סונג הוסט למרכז ההגנה ואילו אבואה סוף סוף חזר לעמדתו הטבעית, מגן ימני. אלמוניה עוד הספיק להציל שער בטוח מרגלי יעקובו בפתיחת המחצית השנייה, לפני שנקודת המפנה הגיעה במשחק, והמומנטום השתנה לחלוטין כאשר נאסרי קיבל את הכדור מחוץ לרחבה בדקה ה-49 ובעט שטוח ומדויק לפינה הימנית של הווארד כדי להשוות את התוצאה. מרגע זה, נאסרי קיבל בטחון ,תפס פיקוד והיה מעורב במרבית המהלכים ההתקפיים של הקבוצה, עזר לשמור על הכדור ונתן מסירות יפות וגם הכדורגל של ארסנל הפך מהיר יותר, הודות בעיקר לנוכחותו של וולקוט באגף הימני. האירוע הבא שראוי לציין הייתה הכניסה הקשה של טוני היברט בדנילסון, שגררה רק כרטיס צהוב מהשופט פיטר וולטון ומטר של קללות עסיסיות מאוהדי ארסנל. בדקה ה-70 הלחץ של התותחנים נשא פרי, כאשר בעיטה של פבריגאס בתוך הרחבה נהדפה על ידי הווארד היישר לראשו של ואן פרסי שנגח פנימה 2:1 לארסנל. אברטון יותר התמקדה בלהתגונן מאשר לתקוף, וארסנל לא ממש ניסתה לגמור את המשחק עד לזמן הפציעות כאשר מהלך קבוצתי בו דיאבי, שחזר אחרי פציעה, (החליף את נאסרי שנפצע בעצמו) מסר אחורנית לוולקוט שהרשית בין רגליו של הווארד את השלישי וקבע את תוצאת המשחק, 3:1 לתותחנים.

לסיכום, גם ביכולת לא הכי משכנעת, ארסנל מצליחה לצאת עם הנקודות. הבעיות הן, ששוב ההגנה הוכחה כבעייתית (וזה לא בגלל שגאלאס לא שיחק, כי גם שהוא משחק היא פגיעה), בלי וולקוט לארסנל אין שום משחק אגפים, דנילסון במשחק חלש נוסף הרבה לאבד כדורים ובעיקר לא תרם מבחינה הגנתית, והכי גרוע הוא מצב הפצועים, שגם כך מדובר בארסנל ובסגל הלא ממש עמוק שלה. עד כה, הכדורגל של ארסנל פחות משכנע מהעונה הקודמת, וזה בעיקר בגלל חסרונם של פלאמיני וחלב: פלאמיני היה נותן חופש פעולה לפבריגאס קדימה, בכך שהיה סוגר אחורנית ,מחלץ כדורים ומוציא אותם קדימה, בעוד חלב היה מזין את החלוצים ולוקח מפבריגאס חלק מעול החזקת הכדור. אם ארסנל רוצה להישאר מבחינה תיאורטית במירוץ האליפות עד הכריסמס, היא חייבת לשפר מאד את המשחק שלה ולמצוא בסגל הקיים פתרונות לבעיות שכה זועקות לשמיים.

תיקו שכולו הפסד

ההרכב היה עם שינוי אחד מיום שלישי, הכללתו של סונג על חשבון נאסרי. מצד אחד טוב שיש סוף סוף קשר אחורי במרכז השדה, מצד שני משחק האגפים קיים רק מהאגף של ת'יאו וולקוט. אם אפשר להכניס קצת פיקנטריה לונדונית, אז שימו לב לכמות פליטי טוטנהאם בסנדרלנד (אנדי ריד, שאמנם היה אח"כ בצ'רלטון, פסקל שימבונדה, סטיד מלברנק ומורטון פולופ על הספסל, כאשר טימו טאיניו לא בסגל כלל) וגם פליטי ווסטהאם (ג'ורג' מקרטני ואנטון פרדיננד).

ארסנל הניעה לא רע את הכדור אך בשליש האחרון מסירות לא מדויקות, איבודי כדורים והתעקשות מרגיזה להיכנס דרך מרכז ההגנה המצופף במקום דרך האגפים.
יכולת מצוינת של אלמוניה במחצית הראשונה, בפעם הראשונה עצר את סיסה אחרי מסירה רעה אחורנית של וולקוט, ובפעם השנייה, 2 דקות לאחר מכן, בעיטה מסוכנת מחוץ לרחבה של סיסה והספרדי הדף לקרן. מן העבר השני, בעיטה מרחוק של פבריגאס שלא הצליחה להכניע את גורדון ועוד בעיטה של דנילסון על סף השריקה למחצית הראשונה, שחלפה ליד הקורה.
ונגר בעקשנות אופיינית לא ערך שום חילופים במחצית השנייה, כי הרי החילוף צריך לבוא רק בדקה ה-66 לא משנה מה התוצאה, והמשחק של ארסנל המשיך להיות לא מדויק ולהתבסס דרך המרכז. ונגר המשיך בניהול המשחק הגרוע כאשר הוציא דווקא את וולקוט הפעלתן והכניס את בנדטנר במקומו. מי בדיוק אמור היה לבשל את השערים בהרכב כזה? מהיכן יגיעו המצבים? לאחר מכן ונגר הכניס את נאסרי אך גם הוא לא הצליח להשפיע ממש על המשחק. ארסנל הצליחה להגיע להזדמנות טובה של ואן פרסי שנהדף על ידי גורדון ואז בדקה ה-85 שער אדיר של גרנט לידביטר, שער שהיה צריך להיות שער נצחון (לאלמוניה אין אשמה בשער). ונגר זרק גם את ולה למערכה, והיה נראה שההפסד השני ברציפות בליגה מגיע, ואז טעות חמורה של גורדון בכדור קרן אפשרה לאחד השחקנים הנמוכים במגרש, פבריגאס, לנגוח את השוויון הלא מוצדק ולגנוב לארסנל נקודה, ולהציל את ונגר.
לסיכומו של עניין מדובר בתיקו שכולו הפסד, היה ברור לאור ההרכב ולאור המחצית הראשונה שארסנל תתקשה להיות יצירתית עם הרכב שמתבסס על 3 שחקני מרכז שדה שמנסים כל הזמן להיכנס דרף הצפיפות במרכז. ונגר התעלם מהאנמיות, כמו שהתעלם עד כה מהבעיות הכרוניות של ארסנל, ולכן גם לא ראינו שינוי במחצית השנייה, ובמזל ארסנל לא ספגה את הפסדה השלישי. אני כבר אמרתי מזמן ואמשיך להגיד, ארסנל לא תזכה השנה בשום תואר.

מסיימים את ספטמבר ברגל ימין

אחרי ההפסד מול האל בליגה שמענו מארסן ונגר שהוא הולך לעשות רוטציות בהרכב, ולא בגלל ההפסד אלא בשביל לחלק את הכוחות לקראת המשך העונה. בפועל, השינוי היחיד, והמתבקש, שונגר ערך הוא הכנסתו של סמיר נאסרי להרכב על חשבונו של עמנואל אבואה , וכאשר אבואה יושב על הספסל אוהדי ארסנל יכולים לחגוג לא רק את ראש השנה, אלא זהו יום חג באופן כללי.

פורטו באופן מסורתי לא מצליחה בביקוריה באנגליה וגם ביקור זה הצטרף לרשימה (לי היה את העונג לצפות בנצחון הקודם של ארסנל ב'אמירויות' על פורטו, 2:0). מן הפתיחה ארסנל הפגינה כדורגל התקפי והגיע לשלל מצבים, בעיטה טובה של ואן פרסי שנהדפה על ידי הלטון, ועוד נסיון נהדר של וולקוט הפעלתן שנהדף לקרן.
פורטו לא ממש השפיעה על המשחק והציגה יכולת חלשה ומביכה מאד בהגנה, ודווקא בהזדמנות היחידה שלה, במתפרצת קטלנית היא כמעט כבשה בנגיחה של רודריגז, אך למזלה של ארסנל, הכדור פגע במשקוף ויצא החוצה. פבריגאס לא איבד כדורים כמו מול האל, ונתן מסירות חכמות, אחת מהן שברה את מלכודת הנבדל והגיעה לאדבאיור שבמסירת רוחב מצא את ואן פרסי שדחק רגל ו-1:0 נהדר לתותחנים. לא עברו 9 דקות והתוצאה הוכפלה, כדור קרן מדויק של ואן פרסי הישר לראשו של אדבאיור שנוגח למשקוף ופנימה, ללא מאמץ מיוחד מצד הלטון . בדרך כלל במשחקים מסוג כזה, ארסנל מורידה הילוך במחצית השנייה ומשחקת בנונשלנטיות, אך לא הפעם, כי אחרי שאיכזבה את אוהדיה היא הייתה צריכה להחזיר להם , ולכן עלתה בטירוף למחצית השנייה וכבשה בדקה ה-48 את השני, אחרי בעיטה של ואן פרסי. בדקה ה-53, פריצה נהדרת של טורה מצאה את וולקוט שמ-5 מטרים בעט החוצה במקום להבקיע את הרביעי. לאחר מכן, פבריגאס ונאסרי נעצרו על ידי הלטון בבעיטות מחוץ לרחבה וארסן ונגר הוציא את נאסרי וולקוט ו-ואן פרסי והכניס את בנדטנר,ולה ואבואה.
אותו בנדטנר קיבל כדור ברחבה והוכשל, את הפנדל תירגם אדבאיור בקלילות פנימה.
ארסנל לא הסתפקה ברביעייה ורצתה לכבוש עוד, הגיעה כמעט בכל התקפה למצב של כיבוש- מבצע סולני של ולה הסתיים בהחמצה של בנדטנר, אדבאיור החמיץ עוד שתי הזדמנויות מסמרות שיער (אם רק היה סקורר אמיתי, היו לו 40 שערי ליגה בעונה).פורטו נראתה פשוט אומללה והשופט הגרמני הרברט פאנדל גאל אותה מייסוריה ולא הוסיף תוספת זמן, ובסיום 90 הדקות נצחון ענק לארסנל, 4:0.


מבחינה מנטאלית, הנצחון מצוין והיה מתבקש אחרי הבזיון ביום שבת. מבחינת יכולת התקפית, הרי שארסנל יכלה לכבוש היום עשירייה מול יריבה ששיחקה חלש מאד. נשאלת השאלה, מדוע ארסנל לא הפגינה את אותה מידת רצינות,דיוק ואסרטיביות גם מול האל? נותר לנו לקוות שיכולת דומה תוצג גם ביום שבת בליגה ושונגר יעלה את אותו ההרכב בדיוק. אני יכול רק לנחש איזה שיר שרו אוהדי ארסנל בסיום המשחק:
Can we Play you Every week? :-)

האל יתהולל חוגר כמפתח

ארסן ונגר יכול היה להיות מרוצה, הרכב הזאטוטים שלו דרס בצורה משכנעת באמצע השבוע את שפילד יונייטד עם שלושער של ולה, צמד של בנדטנר ועוד אחד של ג'ק וילשייר. ונגר יכול היה להמשיך למכור את האשליות שלו לאלו שחפצים לקנות אותן - הגנה מרתיעה, התקפה קטלנית, ובעיקר שאין צורך בחיזוק כי הסגל מספיק עמוק לטענתו.
בא יום שבת, לפני השנה החדשה, ומהצפון הגיעה לביקור האל סיטי שרק עלתה ליגה העונה. אמנם דין ווינדאס, שהעלה אותה ליגה, ובעבר עשה לארסנל צרות כששיחק בברדפורד, לא היה על המגרש, אבל היו 11 שחקנים שהצדיקו את מיקומה בטבלה. ההרכב של ארסנל היה החזק ביותר שונגר יכול להעלות (בהתחשב במה שיש לו בסגל), עם אבואה בצד שמאל הפעם, ות'יאו וולקוט בצד ימין. במחצית הראשונה ראינו בעיקר חצאי הזדמנויות מצידה של ארסנל ומספר קרנות, אך שום איום קונקרטי ושום מצב בטוח של שער, גם האל סיטי לא סיכנה את השער מאחר והיא בעיקר רצתה להעביר בבטחון את המחצית הראשונה ולשמור על רשת נקייה. במחצית השנייה, ארסנל עלתה עם יותר מוטיבציה התקפית וזה השתלם לה אחרי פריצה נהדרת של ת'יאו וולקוט (הבולט היום במדי ארסנל), שהעביר כדור רוחב, פבריגאס שלח רגל, ופול מקשיין שניסה להרחיק, דחק לשערו הוא, 1:0 לארסנל (אותו מקשיין הורחק בשנה שעברה במדי סנדרלנד אחרי עבירה פראית על אלכסנדר חלב). באופן טבעי אחרי השער, ארסנל התקיפה רבות את שערה של האל והגיעה למספר הזדמנויות והחמיצה בצורה שחצנית ביותר - רובין ואן פרסי ועמנואל אדבאיור (אדבאיור צריך 10 מצבים בשביל להבקיע שער אחד, מה שאדוארדו צריך רק מצב אחד בשביל להרשית). וכשמתנהגים בצורה יהירה והקבוצה השנייה דווקא משחקת פתוח ומנסה להתקיף היא גם כובשת, ועוד איזה שערים נהדרים. בעיטה אדירה של ג'ובאני שלא הותירה שום סיכוי לאלמוניה , כדור בחיבורים ושוויון 1:1 מדהים באמירויות. לא עוברות דקות, קרן לקבוצה האורחת, ויליאם גאלאס בוהה ולא שם לב בכלל שהשחקן שלו , קאזין, משתחרר ונוגח נהדר לחיבורים, 2:1 להאל. אחרי השער ונגר עשה חילופים התקפיים, זרק את בנדטנר למגרש וגם את ולה, אך זה לא עזר לו. אם בשנה שעברה ארסנל נחלצה כל כך הרבה פעמים בעור שיניה מהפסד בשניות האחרנות, הרי שהפעם זה לא קרה, וההזדמנות הכי טובה עד סיום המשחק הייתה דווקא של גאלאס שנגח למשקוף.

לסיכומו של עניין, טוב שההפסד הגיע כי הבלוף של ארסן ונגר היה חייב להתפוצץ מתישהו. הוא קיבל אזהרה בהפסד מול פולהאם אבל חשב שהכל כרגיל, נצחונות על קבוצות חלשות גרמו לו לחשוב שהקבוצה שלו חזקה ואימתנה, אך דווקא מול קבוצה ,שעל הנייר, הייתה צריכה להפסיד לארסנל, הוא חטף מהלומה. מעניין מה ונגר חושב אחרי התצוגה הנאיבית של החלק ההגנתי של ארסנל, האם דנילסון הרך הוא המחליף של פלאמיני ,בגלל שכבש 2 שערים? האם גאלאס שמאז שהגיע, לא משלים את טורה, הוא התשובה לכדורי הגובה בהגנה? האם אלמוניה (והיום אין לו שום אשמה חס וחלילה) ראוי באופן כללי להיות שוער ראשון של ארסנל? התשובות, למי שלא שם לב, הן לא!
עוד מילה רעה על אוהדי הקבוצה, דקה 80 והאוהדים מתחילים לנטוש את האצטדיון? שלא נדבר על הנהירה ההמונית החוצה בדקה ה-90? אילו אוהדים אתם אם לא תתמכו בקבוצה שלכם באצטדיון כשהיא בפיגור? יותר חשוב לכם התור לתחנת הרכבת? אני התרעתי על זה מספר פעמים רב ואף הייתי נוכח בעצמי בעבר להתנהגות הבזיונית של אוהדי הקבוצה. ככה זה שמחירי הכרטיסים הם הכי יקרים בפרמיירליג, וחלק לא קטן ממי שבא לראות את המשחקים הם לא אוהדים שרופים אלא כל מיני בעלי ממון ואנשי עסקים שבשבילם המשחק הוא עוד בילוי ברשימה הארוכה.

נשבר המנחוס מול בולטון

זהו, עכשיו אפשר להכריז רשמית על כך שבולטון היא כבר לא הכבשה השחורה של ארסנל, אחרי שבימי סם אלרדייס כמנג'ר הטרוטרס, הם מיררו לתותחנים את החיים בכל ביקור בריבוק סטדיום וגם בהייבורי ובאצטדיון האמירויות. גם בעונה החולפת ארסנל ניצחה שם בקאמבק מדהים של 3:2 אחרי פיגור 2 שערים, ואילו היום התסריט היה דומה אם כי קצת פחות דרמטי.
ונגר שאחרי המשחק מול קייב, מיהר לצאת כנגד המשחק הברוטאלי המכוון כנגד שחקני ארסנל , השאיר את וולקוט ורובין ואן פרסי על הספסל - יש היגידו שזה בגלל עומס משחקים כאשר ונגר רוצה לחלק את הכוחות ולא להתיש שחקנים, במיוחד כמו ואן פרסי שנפצע בתדירות גבוהה, אך יש היגידו שזה בגלל היריבה הנוקשה ולכן ונגר רצה לשמור על בריאות שחקניו. בכל מקרה, אלכס סונג שוב פתח כקשר אמצעי ודנילסון כקשר ימני, אבואה חזר להרכב והפעם כקשר שמאלי, ואילו בנדטנר החליף את ואן פרסי בחוד. בגזרת הפצועים אין חדש, כאשר דיאבי,רוסיצקי,אדוארדו,נאסרי וסילבסטרה עדיין לא כשירים.
בולטון שנשארה ממש ברגעים האחרונים בפרמיירליג בעונה החולפת היא לא אותה בולטון נוקשה של אלרדייס, גם המנוע של הקבוצה קווין נולאן בעונה ומשהו האחרונות לא נמצא בשיא כושרו, ולכן בולטון גם נראית איך שהיא נראית (הוסיפו לכך שהקבוצה איבדה את אנלקה בעונה שעברה ושחקנים שהיו עמוד שדרה כמו קאמפו ופדרסן) - היום בולטון גם חסרה את מט טיילור הנהדר שבעונה שעברה עשה לארסנל צרות צרורות בריבוק סטדיום.
תחילת המשחק הראתה שכנראה יהיה מדובר בעוד משחק שגרתי בין בולטון לארסנל, ארסנל מניעה היטב את הכדור, בולטון עם הוצאות חוץ וכדורי גובה שדורשים חימום צוואר רציני לפני תחילת המשחק, ובסופו של דבר גם שער בנגיחה נהדרת של קווין דיוויס לרשתו של אלמוניה שלא טרח לצאת - אשם נוסף בשער הוא ויליאם גאלאס שאיבד את דיוויס ורק טרח להסתכל עליו נוגח בלי שום הפרעה את ה-1:0. לאחר השער, ארסנל החלה לתקוף בחמת זעם את שערו של יסקליינן, כאשר אדבאיור ואלכס סונג מזעזעים את הקורה. כמה דקות לאחר מכן הגיע השוויון של עמנואל אבואה בעמדת נבדל ברורה - השתלט על כדור שנשלח לאדבאיור והרשית את שערו הראשון בפרמיירליג, אוהדי ארסנל יכלו סוף סוף להיאנח ולצעוק ה-ל-ל-ו-י-ה לשער הבכורה של אבואה בליגה. לא חלפו 2 דקות ומהלך קבוצתי מבריק, בו כדור רוחב של דנילסון מוצא את בנדטנר שדוחק רגל פנימה ועושה מהפך מדהים. עד לסיום המחצית בולטון המשיכה להקשות את החיים על ארסנל וקווין נולאן הגיע ל-2 מצבים נהדרים ( הוא רגיל להבקיע נגד ארסנל) כאשר בעיטה אחת מהאוויר הלכה סמוך לקורה של אלמוניה ואילו בעיטה נוספת הדף הספרדי בצורה נהדרת. במחצית , 2:1 לתותחנים שיכלו אף להגדיל את התוצאה אם היו מדוייקים יותר. על סף סיום המחצית העיב תיקול מכוער וברוטאלי של קווין דיוויס, שידוע בתיקולים הגסים שלו, והקורבן היה גייל קלישי שסיים את המשחק עקב התיקול הזה. התיקול עם שני הרגליים קדימה של דיוויס, זיכה אותו רק בכרטיס צהוב מידי השופט סטיב בנט, אחרי שבעונה החולפת באותו משחק קיבל דיאבי כרטיס אדום ישיר על עבירה זהה לחלוטין (לא פלא שונגר מתלונן על הברוטאליות כנגד שחקני ארסנל כי זו כנראה הדרך היחידה לנטרל אותם). במחצית השנייה נכנס דג'ורו במקום קלישי, וקצב המשחק גם ירד. ונגר הכניס את וולקוט במקום בנדטנר בדקה ה-73 ומאז כניסתו העניינים התעוררו וקצב המשחק עלה פלאים, למרות נסיונותיה של בולטון להיאבק בחירוף נפש - אלמוניה הספיק לעצור בעיטה לא רעה של גארדנר, ואז בדקה ה-86 ארסנל סיימה את המשחק עם מהלך קבוצתי כמו בימים הטובים, כאשר דנילסון מתכבד ומרשית מקרוב את ה-3:1. לוולקוט עוד הייתה הזדמנות להבקיע את הרביעי של ארסנל אך יסקליינן הדף נפלא לקרן.

לסיכום, למרות התחלה זוועתית אופיינית במגרש הזה, ולמרות מערך בכלל לא אופטימלי של ארסנל הן בהתקפה והן בקישור, היא הצליחה לנצח במגרש קשה את בולטון שלא הקשתה עליה כמו בעבר. הנצחון הזה, כמו גם הנצחון על בלקבורן לא אומר מאומה על סיכויי האליפות של ארסנל העונה כי כפי שראינו ביום רביעי מול קייב, כאשר ססק פבריגאס לא במיטבו, הקבוצה לא במיטבה. היום פבריגאס היה יותר טוב מאשר מול קייב אך זה עדיין לא כושר שיא של הספרדי. גם היום בנצחון, ראינו יציאות מפחידות של אלמוניה בכדורי גובה שכמעט גרמו לשערים, ראינו גם שער שנובע מהחולשה הבולטת של אלמוניה וגאלאס בכדורי הגובה, וראינו שכאשר בולטון לחצה במספר רגעים, ארסנל התקשתה. מה שחשוב הוא שהנאחס נשבר כנראה סופית בריבוק סטדיום ובולטון היא כבר לא הכבשה השחורה של ארסנל.