נצחונות חלקים על טוונטה וניוקאסל - האשליה של ונגר נמשכת

לארסן ונגר לא יכול היה להיות יותר מזל מאשר לקבל קבוצה כמו טוונטה ישר אחרי הפסד הבכורה בליגה לפולהאם. טוונטה שסיימה את סיכויי ההעפלה שלה במשחק הראשון לאחר שנוצחה, הגיע ללונדון במטרה להעביר ערב נחמד כשהיא יודעת שארסנל כבר עולה לשלב הבתים עוד לפני שריקת הפתיחה של הגומלין. ארסנל במשחק לא גדול, ניצלה זאת כדי לנצח 4:0, וארסן ונגר יכול היה להמשיך לחשוב ולטעון בתקשורת שיש לו סגל מספיק טוב והוא לא צריך חיזוק. אך בשבועות האחרונים אנו עדים לתופעה, שלא מעט אוהדים מוחים נגד התנהלותו של ונגר, ונגד הלוקשים שהוא מנסה למכור לאוהדים.

ביום שבת באה להתארח ניוקאסל מצפון מזרח אנגליה עם קהל החוץ מס' 1 באנגליה. בעונה שעברה ארסנל השחילה לניוקאסל שלישיות בתוך מספר ימים (בגביע ובליגה), וכך היה גם היום אחה"צ בצפון לונדון. את השער הראשון הבקיע ואן פרסי בפנדל - עצם השריקה היתה בעייתית כי אמנם הכדור נגע בידו של נ'זוגביה אבל לא הייתה נגיעה מכוונת. את ההולנדי זה לא עניין והוא ירה כדור בלתי ניתן לעצירה לתוך הרשת של שיי גיבן. השער השני מהלך ארסנלי קלאסי, שבסיומו, שומו שמיים, עמנואל אבואה מבשל ואפילו עם העקב (להקליט ולשמור את הרגע הזה, כי זהו רגע נדיר ומכונן בהסטורייה של אבואה), ו-ואן פרסי מרשית מקרוב ברגל ימין. ניוקאסל במחצית הזאת הגיעה למצב טוב של מייקל אואן אך יצאה לו בעיטה חלשה וארסנל יכלה הייתה לנשום לרווחה. במחצית השנייה, ארסנל שיחקה בהילוך שני , עד מהלך קבוצתי נפלא נוסף בסיומו כבש דנילסון את השלישי. ניוקאסל עוד הספיקה לאיים בנגיחה שננעצה למשקוף של אלמוניה ובבעיטה מסוכנת של דני גאת'רי. ארסנל לעומת זאת, השתעשעה בעיקר והעבירה את הזמן, במקום לנסות ולכבוש עוד שערים (בעונה הקודמת, מנצ'סטר יונייטד במשחק נגד אותה יריבה, עשתה 6:0).
ניוקאסל אכזבה מאד ביכולתה היום, זו לא אותה היכולת שהפגינה הקבוצה בתיקו 1:1 מול אולד טראפורד לפני שבועיים. ארסנל לא נתקלה היום ביריבה של ממש, ועצם העובדה שללא קשר אחורי היא ניצחה, מראה שלא הייתה צריכה לעבוד ממש קשה בחלק ההגנתי. מבחינת היכולת של ארסנל , הרי שהיכולת טובה והמהלכים הקבוצתיים שהוליכו לשערים היו יפים. היו כרגיל את ההחמצות הארסנליות הקבועות, אך כרגיל את העקשנות של ונגר בבחירת ההרכב - דנילסון ליד פבריגאס (במקום לתת לסונג צ'אנס בהרכב), אבואה במקום וולקוט (וולקוט וסונג נכנסו כמחליפים בסופו של דבר). סמיר נאסרי שוב לא הורגש ולא השפיע על המשחק של ארסנל, אך למזלה של ארסנל היה את פבריגאס על המגרש, וכשהוא משחק רואים שיש בעל בית והכל עובר דרכו ,ולכן המשחק של ארסנל היה מסודר יותר מאשר נגד פולהאם, ואי לכך גם מסוכן יותר. למרות זאת, נדגיש כי ארסנל לא נתקלה ביריבה של ממש היום ולא נדרשה להזיע ולעמול בחלק ההגנתי. ארסנל זקוקה מאד לבלם נוסף בסגל, על אחת כמה וכמה בגלל השחרור התמוה של פיליפ סנדרוס לעונת השאלה במילאן. ונגר הבטיח והבטיח להביא רכש ולא קיים, מחר זה היום האחרון של מועד העברות ונראה אם ונגר מתכנן לנו איזה הפתעה. בתקשורת שוב הופיעו ציטוטים של דני פיצמן שאמר שונגר יכול לקנות שחקן גם ב-30 מיליון פאונד אם הוא רוצה - אך אנו יודעים שלונגר העקשן יש עקרונות ואידיאלים אחרים. לסיכום, הנצחונות על טוונטה וניוקאסל לא צריכים לסנוור אף תותחן, כי האתגרים בהם תאלץ לעמוד ארסנל יהיו קשים בהרבה וכרגע לא נראה שיש לה את הכלים לעמוד בהם.

על סילבסטרה, פולהאם ופסימיות

ה-31 באוגוסט מתקרב וארסן ונגר ממשיך בעקשנותו הידועה. לא רק שלא טרח לחזק את הקבוצה אלא להחליש אותה עם שחרורי שחקנים כמו חלב,דיארה,פלאמיני, הרי שגם הרכש שהביא מגוחך, והשבוע הגיע שיא חדש בדמות מיקאל סילבסטרה, שאפילו אוהדי היונייטד צוחקים עליו בשנים האחרונות, עכשיו יש להם סיבה עוד יותר טובה לשמוח כי הוא אצל ארסנל. האם זהו הרכש אותו ונגר הבטיח עד הגומלין מול טוונטה? אם כן, אז באמת גם אחרוני האופטימיסטים לא יאכלו את הלוקשים של ונגר יותר. בגזרת המכירה/השאלה , הושאל נורדתביט הנורבגי לסלמנקה, ארמנד טראורה הושאל לפורטסמות', ואילו ג'סטין הויט סוף סוף נמכר (באיחור של כמה שנים) למידלסברו.

המשחק מול פולהאם היה הזדמנות עבור הקוטג'רס לחשוף את הבלוף שנקרא ארסנל העונה. שוב פעם, כאשר אין את פבריגאס (שהכל עובר דרכו על המגרש), כאשר אין את חלב, כאשר אבואה קשר אחורי וכאשר נאסרי שוב לא תורם מאומה, מה אפשר לצפות? המחצית הראשונה הוכיחה שהייתה בעיקר קבוצה אחת על המגרש שרצתה לנצח ונלחמה על כל כדור, קוראים לה דווקא פולהאם. הקוטג'רס במערך של 5 שחקנים בקישור לא נתנו לארסנל שום צ'אנס לפתח משחק מסירות, וגם כאשר ארסנל שלטה בכדור זה נגמר באיבודי כדור של אבואה ונאסרי ובמסירות לא טובות של דנילסון. מה שראינו במחצית הראשונה זה פשוט לא היה ארסנל - שום לחץ על פולהאם, התבססות על כדורים ארוכים מההגנה לעבר אדבאיור (על תקן פרנסיס קיויו). ארסנל הגיעה ל-2 מצבים טובים, האחד לאחר פריצה טובה של סאניה, קיבל ואן פרסי כדור נהדר אבל בעט החוצה, והשני בהגבהה של סאניה אל ראשו של אדבאיור שנגח לקורה של שוורצר. פולהאם, הטרידה את ההגנה של ארסנל שוב ושוב, כאשר זאמורה כחלוץ יחיד מצליח לשבור מספר פעמים את מלכודת הנבדל הלא מתואמת של התותחנים. בדקה ה-21 ארסנל נענשה, כאשר גאלאס , שידוע לנו שהוא כבר מעבר לשיאו והיורו האחרון רק הוכיח זאת, לא טרח בכלל לכסות או לשמור את בלמה הנורבגי של פולהאם, הנגלאנד, והאחרון שלח רגל ונעץ את הכדור ברשתו של אלמוניה. עד לסיום המחצית לא ראינו שום איום על שערה של פולהאם וארסנל כמעט לא הייתה קיימת במגרש - במיוחד סמיר נאסרי , שיש כאלה שאמרו שהוא יהיה המחליף של אלכסנדר חלב, אך עושה הרושם שנאסרי יצטרך לצחצח את הנעליים של חלב מספר שנים עד שיגיע ליכולת ולרמה של הבלארוסי. חבל במיוחד שנאסרי לא מנצל את העובדה שפבריגאס לא משחק, על מנת לקחת עליו אחריות. למזלו של נאסרי השחקן הכי גרוע במגרש היה דנילסון, שהמשיך לחלק מסירות סתמיות ושבלוניות ימינה ושמאלה, אך כאשר נדרש להתקדם או לתת מסירה חכמה קדימה, כשל פעם אחר פעם.
במחצית השנייה, ראינו קצת יותר נחישות מהתותחנים אבל עדיין שום כדורגל שמזכיר את ארסנל. החילופים של ונגר היו מאוחרים וגרועים. סונג היה צריך להיכנס במקום דנילסון החלש כבר בתחילת המחצית השנייה, בעוד בנדטנר היה צריך לבוא על חשבון ואן פרסי (ולא וולקוט). פולהאם המשיכה להילחם בעוז והצליחה להחזיק מעמד, כאשר ארסנל מגיעה לעוד מצב אחד טוב של ואן פרסי שהלך החוצה, ועוד כמה בעיטות חופשיות שלו היישר לתוך החומה או מעל השער.

לסיכום, אפשר לשמוח שההפסד הזה הגיע כל כך מוקדם העונה, אולי ונגר יתעשת ויבין שלאוהדים נמאס מהאדישות שלו ומכך שאינו עושה דבר לחזק הקבוצה אלא רק טורח להחליש אותה. כמו שארסנל נראית כרגע, השנה יהיו לה יותר מ-3 הפסדים בליגה (מס' ההפסדים שהיה לה בעונה שעברה).

אם אחרי עוד שבוע קטסטרופאלי שכזה לארסנל אפשר היה לבקש עונג שבת, הרי שטוטנהאם שבת שנייה ברציפות מעלה לנו חיוך על הפנים בדמות הפסד ביתי לסנדרלנד.

על הנצחונות מול טוונטה וברומיץ'

ביום רביעי פגשו התותחנים במשחק חוץ את חניכיו של סטיב מקלארן, במסגרת הסיבוב השלישי במוקדמות ליגת האלופות. כדורגל גדול לא היה שם מצד התותחנים וזה אנדרסטייטמנט, אך לא צריכים להיות מופתעים, אחרי קיץ בו הקבוצה נחלשה כל כך והמנג'ר לא טורח לחזק אותה. דחיקה מקרוב של גאלאס ועוד גלגול קליל של אדבאיור, הספיקו ל-2:0 ובדרך לשלב הבתים בליגת האלופות.

פתיחת הליגה הגיעה סוף סוף, אך הפעם אחרי הרבה עונות עם הרבה ציפיות, אין ממש ציפיות מהעונה הזאת, במיוחד כאשר המנג'ר לא קורא את המצב הנתון, לא מקבל החלטות דרושות, ובעיקר ממשיך לדבוק בעקשנות בעקרונותיו. אם ונגר חושב שרמזי ונאסרי הן התשובות לחסרונות הבולטים של פלאמיני וחלב , טעות מרה בידו. אם ונגר חושב שעם שוער כמו אלמוניה ארסנל תזכה במשהו העונה, הוא לא מציאותי. אם ונגר חושב שויליאם גאלאס עדיין ראוי להיות קפטן, הוא לא מחובר למה שקורה על המגרש. השנה, לראשונה מזה הרבה שנים, אולי גם חלק מהאוהדים לא הולכים בצורה עיוורת אחרי ונגר, וניתן לראות לא מעט טוקבקים באתרי ספורט בעולם בהם ונגר סופג ביקורת קשה במיוחד על מדיניות החוסר-רכש שלו. באותו עניין ניתן להוסיף כי השנה, לראשונה מזה הרבה שנים, משחקי טרום העונה של ארסנל לא הופכים מהר ל-SOLD OUT. אם בעונות הקודמות כרטיסים למשחקי טורניר האמירויות היו נחטפים כמו לחמניות חמות, או כרטיס למשחק פתיחת העונה המסורתי מול בארנט היה נגמר בערך באותו היום שהוצא למכירה, הרי שהשנה האוהדים מגלים אדישות, ודי בצדק - הקבוצה נחלשה משמעותית לעומת עונה קודמת, וצריך להיות רק מנותק מהמציאות כמו ונגר כדי לחשוב שארסנל תזכה העונה במשהו חוץ מהתואר המסורתי של חביבת הקהל.

ארסנל קיבלה הגרלת פתיחת עונה די קלה ורגועה, ובמיוחד למשחק פתיחת העונה, העולה החדשה-ישנה, ווסט ברומיץ', ששבה לפרמיירליג בפעם המי יודע כמה. הבאגיז לא באו היום בצהריים בשביל להפריע יותר מדי לארסנל, למרות המערך בעל החלוץ הבודד והקישור המעובה (4-5-1), הרי שברומיץ' נתנה לארסנל לשחק כדורגל ולא סגרה אותה יותר מדי מבחינה טקטית בהגנה. למרות זאת, ארסנל לא הגיעה ליותר מדי מצבים וגם כשהגיעה, לא סיימה אותן ברשת של סקוט קארסון שלא היה צריך לעבוד קשה מדי, למרות שליטה מוחלטת של ארסנל בקצב המשחק.

מה ניתן לומר על המשחק? קודם כל נתחיל בדברים הטובים, מזל טוב לסמיר נאסרי על שער בכורה בהופעת הבכורה שלו בליגה. אחרי שעברנו על הדברים הטובים אפשר לעבור לדברים הרעים.
הגול של נאסרי היה תרומתו היחידה למשחק, כי חוץ מכך הוא לא ממש הורגש ותרם משהו למשחק ההתקפה של ארסנל, שנראה אנמי. חסרונו של אלכסנדר חלב הורגש מאד, כי גם אם חלב לא כבש ואיים, הוא יצר מצבים רבים עבור חבריו לקבוצה, וההתקפה נראתה איתו מלאת ברק. עם נאסרי ההתקפה של ארסנל נראתה די אפרורית. אם ניאלץ לצערנו להתרגל העונה לכדורגל חסר יצירתיות מאחר וחלב לא נמצא, הרי שאין לנו את הלוקסוס לשחק ללא ססק פבריגאס שהוא באמת השחקן הכי חשוב בקבוצה, ובמיוחד בעונה הקרובה שאין לידו את חלב שיזין את החלוצים וייצר מצבים. ללא פבריגאס, ארסנל נראתה אובדת עצות בכל פעם שהתקרבה 30 מטר מהשער של ברומיץ', הנעות כדור סתמיות ורוחביות שהסתיימו ברוב המקרים באיבודי כדור או מסירות רעות של וולקוט, או ירידה לאחור של בנדטנר שרק הפריע לשטף המשחק של ארסנל ובעצמו בכל מסירה, הוכיח את חוסר הרגש ברגל שלו. ארסנל שיחקה היום 90 דקות גם ללא קשר אחורי, אולי מול ברומיץ' זה מספיק, אבל מול קישור מאסיבי ואימתני כמו של צ'לסי או ליברפול, זאת תהיה פארסה. זאת אשמתו הבלעדית של ונגר שלא חיזק את הקבוצה בעמדה הזאת, כי אי אפשר כל עונה לתרץ את הבעיות בפציעות אם לא דואגים לעומק בסגל.
בחלק ההגנתי, ארסנל אומנם לא ספגה שער היום, אך ההגנה הייתה קטסטרופה, ב-2-3 הזדמנויות ומצבים שברומיץ' יצרה עם חלוץ אחד על המגרש, היא גם כמעט כבשה, במיוחד ההזדמנות שדג'ורו הציל מהקו (אחרי שכיפר על זה שהרס את מלכודת הנבדל 20 שניות קודם לכן). גאלאס ודג'ורו לא היו מתואמים, ואולי ונגר חושב שאפשר להחליק זאת מול קבוצות כמו טוונטה וברומיץ', אך מול הגדולות זה לא יספיק. על גאלאס אפשר להרחיב את הדיבור בנושא הקפטן, כאשר שוב הוא הוכיח שמנהיג הוא לא היה ולא יהיה, כאשר הוא מתפרץ בפעם המי יודע כמה על חבריו לקבוצה ומגלה חוסר איפוק - זאת בושה לתת לגאלאס את סרט הקפטן וגם ונגר יודע זאת, אך מאחר והוא יודע שמדובר בשחקן שעלול לצאת בהצהרות לא לויאליות לצהובונים, הוא קונה את שתיקתו עם סרט הקפטן שהוענק לו. כשמסתכלים על היכולת של דג'ורו, הכושר והמנהיגות של גאלאס, ועל הבלבול של טורה, אפשר להיות מודאגים מאד בנוגע לכמות הספיגות העונה, וזאת בלי שנדבר על אלמוניה באופן כללי (לגבי היום, הוא עשה עבודתו בסדר גמור). אם ונגר רוצה לשמור לעצמו סיכוי כלשהו למשהו העונה, אז הרכש שהוא הבטיח להביא עד הגומלין מול טוונטה, חייב להיות בלם רציני.
מבחינת ניהול המשחק, ונגר ממשיך עם העקשנות שלו - למרות משחק חלש להחריד של בנדטנר בו הוא יותר הזיק מאשר הועיל, רובין ואן פרסי נכנס רק בדקה ה-68 למשחק במקום בדקה ה-45. השילוב בנדטנר-אדבאיור הוא מיסודו שילוב גרוע, אז למה לא לשנות דברים במחצית?

לסיכומו של עניין, ארסנל לא נראית מספיק חזקה ורצינית כדי להתמודד על משהו העונה, ואם מול קבוצה כמו ברומיץ' היא לא מצליחה להבקיע לפחות 3 שערים, אז היא בבעייה רצינית. אין ספק שבמהלך העונה הקרובה ארסנל תפגין כדורגל יצירתי יותר מאשר היום, תבקיע שערים, ותיתן תצוגות אך בשורה התחתונה היא נחלשה מאד לעומת העונה שעברה ולכן סיכוייה לזכות במשהו העונה הם מזעריים עד בלתי אפשריים.
איך אפשר לסיים בלי עונג שבת באדיבותה הרבה של טוטנהאם הוטספר, הפסד למידלסברו בחוץ, ועוד מידו שנועץ את השער השני ברשת קבוצתו לשעבר.

ארסנל מפסידה ליובנטוס בגביע האמירויות - הגיע הזמן שונגר יתעורר

בשעה טובה ומוצלחת נחלו התותחנים את הפסדם הראשון העונה, ודווקא במשחק ביתי בגביע ה'אמירויות' , מול הגברת הזקנה מטורינו. הבלוף של הנצחונות על מול הקבוצות החלשות להחריד נפסק הערב בצפון לונדון כאשר שער בודד של דוד טרזגה (מנבדל ברור) הכניע את פביאנסקי וקבע כבר בדקה ה-37 את תוצאת המשחק 1:0. המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה, והתנהל בעיקר במרכז השדה, כאשר ארסנל כרגיל שולטת יותר בכדור, אך לא מצליחה להגיע ליותר מדי הזדמנויות, בעוד יובנטוס בעיקר התגוננה ומנעה מארסנל יצירת מצבים. בארסנל בלטו שני שחקני האגף השמאלי, קיראן גיבס, שחזר מהשאלה בנוריץ', וג'ק וילשייר שבכל הקדם עונה נמצא ברמה אחת מעל כל השחקנים. מרכז השדה של ארסנל היה אנמי "הודות" בעיקר לעמנואל אבואה שממשיך להרוס כל נסיון התקפי של ארסנל, וגם חוסר ההשפעה של דנילסון על המשחק - הברזילאי מעדיף בעיקר מסירות בטוחות לרוחב המגרש, אך לא תראו ממנו איזה נסיון לדאבל-פס,מסירה מתוחכמת או כדור עומק, לעומתו אארון רמזי מאד השתדל והגיע גם למצב הבקעה אחד אותו עצר היטב בופון. במחצית השנייה נערכה בארסנל כרגיל רכבת חילופים, גאלאס החליף את סנדרוס, דיאבי במקום רמזי ואדבאיור במקום ולה (דווקא חילוף זה היה מיותר כי השילוב אדבאיור-בנדטנר בהתקפה הוא פשוט נוראי). בהמשך ונגר גאל אותנו מייסורינו כשהוציא את אבואה והכניס את וולקוט וגם הוציא את ג'סטין הויט והכניס את בקארי סאניה. סמיר נאסרי החליף את וילשייר ועלה להופעת בכורה מול הקהל הביתי לראשונה, אך אכזב מאד. אמנם נאסרי צריך עוד להתחבר לקבוצה ולשחקנים אך בלטה העובדה שנאסרי חלש מאד פיזית, וכל אימת שנקלע לקרב מגע מול אחד משחקני יובנטוס הוא איבד את הכדור - על אחת כמה וכמה יהיה לו קשה בליגה כשיצטרך לפגוש שחקנים דוגמת מיקאל אסיין. נאסרי גם שיחק כל הזמן במרכז כך שכמעט לא הגיעו התקפות מהאגף השמאלי של הקישור. מעל הכל, הורגש בעיקר החסרון של אלכסנדר חלב.

ההפסד הזה צריך להעיר את ונגר ולהוכיח לו שהקבוצה זקוקה נואשות לחיזוק, וזה שונגר טוען שארסנל מלאה בכל העמדות, זה קשקוש מצידו ועוד הוכחה לכך שהוא מסרב לראות שארסנל משחקת ללא שוער בשער וללא בלם רציני ואיכותי לצד קולו טורה. חוץ מזה, רכבות החילופים בכל משחקי הטרום-עונה לא תורמות ליכולת הקבוצה אלא אולי רק לאווירה בחדר ההלבשה שכולם צריכים לשחק בזמן הזה. בשורה התחתונה , ונגר לא שיחק עדיין עם ההרכב הראשון המיועד שלו (כנראה שהוא גם לא יודע בדיוק מה ההרכב הראשון המיועד שלו וזה לא סימן טוב כי העונה מתחילה בדיוק בעוד שבועיים). הרכש של ארסנל עד כה מאד לא מרשים, והשבוע הוא קיבל עוד גושפנקא לכך עם החתמתו של אמאורי בישוף, שחקן שלא שיחק בכלל בברמן, נפצע ונותח מספר פעמים במפשעה, לא פלא שונגר אומר שבישוף יהיה כשיר רק עוד 3 חודשים ושבכלל מדובר בהימור מבחינת ארסנל, כי היא לא יודעת איזה בישוף היא תקבל. מה שבטוח כנראה הוא שאמאורי לא יהיה הארכי-בישוף של ארסנל.

כל ההתנהלות של ונגר מובילה את ארסנל בחודשים האחרונים לקראת עונה קשה מאד, הקבוצה נחלשה מאד בעקבות העזיבות של להמן,חלב,דיארה ופלאמיני, ולא הובא חיזוק ראוי במקומם. ונגר ממשיך להמר על כל מיני שחקנים צעירים ואלמוניים אך לא מבין שמה שהיה טוב לאמצע שנות ה-90 לא טוב כבר לשנת 2008 וכי צריך לקנות מדי פעם שחקנים עם יכולת מוכחת. בקופת המועדון של ארסנל יש מספיק כסף כרגע, בעקבות המכירות של חלב,ג'ילברטו וגם עסקת העברתו של בנטלי לטוטנהאם. אותה טוטנהאם לטעמי הולכת השנה באמת לאיים ברצינות על כניסה לרביעייה הראשונה בטבלה, עם רכש מצוין שעשה חואנדה רמוס, בדיוק בעמדות שהם היו צריכים להתחזק (הוא עדיין צריך להביא בלם נוסף).

ההחלטה על המשך תפקודו של גאלאס כקפטן בעונה הקרובה היא החלטה שערורייתית, ומוטב היה לתת לססק פבריגאס שהוא באמת מנהיג מלידה, את סרט הקפטן, ולא לגאלאס הלא לויאלי שבוודאי לא ממש מנהיג את חבורת השחקנים הצעירה של ארסנל. לסיכומו של עניין, שבועיים לפני פתיחת העונה ומצבה של ארסנל נראה עגום מאד.