ה-31 באוגוסט מתקרב וארסן ונגר ממשיך בעקשנותו הידועה. לא רק שלא טרח לחזק את הקבוצה אלא להחליש אותה עם שחרורי שחקנים כמו חלב,דיארה,פלאמיני, הרי שגם הרכש שהביא מגוחך, והשבוע הגיע שיא חדש בדמות מיקאל סילבסטרה, שאפילו אוהדי היונייטד צוחקים עליו בשנים האחרונות, עכשיו יש להם סיבה עוד יותר טובה לשמוח כי הוא אצל ארסנל. האם זהו הרכש אותו ונגר הבטיח עד הגומלין מול טוונטה? אם כן, אז באמת גם אחרוני האופטימיסטים לא יאכלו את הלוקשים של ונגר יותר. בגזרת המכירה/השאלה , הושאל נורדתביט הנורבגי לסלמנקה, ארמנד טראורה הושאל לפורטסמות', ואילו ג'סטין הויט סוף סוף נמכר (באיחור של כמה שנים) למידלסברו.
המשחק מול פולהאם היה הזדמנות עבור הקוטג'רס לחשוף את הבלוף שנקרא ארסנל העונה. שוב פעם, כאשר אין את פבריגאס (שהכל עובר דרכו על המגרש), כאשר אין את חלב, כאשר אבואה קשר אחורי וכאשר נאסרי שוב לא תורם מאומה, מה אפשר לצפות? המחצית הראשונה הוכיחה שהייתה בעיקר קבוצה אחת על המגרש שרצתה לנצח ונלחמה על כל כדור, קוראים לה דווקא פולהאם. הקוטג'רס במערך של 5 שחקנים בקישור לא נתנו לארסנל שום צ'אנס לפתח משחק מסירות, וגם כאשר ארסנל שלטה בכדור זה נגמר באיבודי כדור של אבואה ונאסרי ובמסירות לא טובות של דנילסון. מה שראינו במחצית הראשונה זה פשוט לא היה ארסנל - שום לחץ על פולהאם, התבססות על כדורים ארוכים מההגנה לעבר אדבאיור (על תקן פרנסיס קיויו). ארסנל הגיעה ל-2 מצבים טובים, האחד לאחר פריצה טובה של סאניה, קיבל ואן פרסי כדור נהדר אבל בעט החוצה, והשני בהגבהה של סאניה אל ראשו של אדבאיור שנגח לקורה של שוורצר. פולהאם, הטרידה את ההגנה של ארסנל שוב ושוב, כאשר זאמורה כחלוץ יחיד מצליח לשבור מספר פעמים את מלכודת הנבדל הלא מתואמת של התותחנים. בדקה ה-21 ארסנל נענשה, כאשר גאלאס , שידוע לנו שהוא כבר מעבר לשיאו והיורו האחרון רק הוכיח זאת, לא טרח בכלל לכסות או לשמור את בלמה הנורבגי של פולהאם, הנגלאנד, והאחרון שלח רגל ונעץ את הכדור ברשתו של אלמוניה. עד לסיום המחצית לא ראינו שום איום על שערה של פולהאם וארסנל כמעט לא הייתה קיימת במגרש - במיוחד סמיר נאסרי , שיש כאלה שאמרו שהוא יהיה המחליף של אלכסנדר חלב, אך עושה הרושם שנאסרי יצטרך לצחצח את הנעליים של חלב מספר שנים עד שיגיע ליכולת ולרמה של הבלארוסי. חבל במיוחד שנאסרי לא מנצל את העובדה שפבריגאס לא משחק, על מנת לקחת עליו אחריות. למזלו של נאסרי השחקן הכי גרוע במגרש היה דנילסון, שהמשיך לחלק מסירות סתמיות ושבלוניות ימינה ושמאלה, אך כאשר נדרש להתקדם או לתת מסירה חכמה קדימה, כשל פעם אחר פעם.
במחצית השנייה, ראינו קצת יותר נחישות מהתותחנים אבל עדיין שום כדורגל שמזכיר את ארסנל. החילופים של ונגר היו מאוחרים וגרועים. סונג היה צריך להיכנס במקום דנילסון החלש כבר בתחילת המחצית השנייה, בעוד בנדטנר היה צריך לבוא על חשבון ואן פרסי (ולא וולקוט). פולהאם המשיכה להילחם בעוז והצליחה להחזיק מעמד, כאשר ארסנל מגיעה לעוד מצב אחד טוב של ואן פרסי שהלך החוצה, ועוד כמה בעיטות חופשיות שלו היישר לתוך החומה או מעל השער.
לסיכום, אפשר לשמוח שההפסד הזה הגיע כל כך מוקדם העונה, אולי ונגר יתעשת ויבין שלאוהדים נמאס מהאדישות שלו ומכך שאינו עושה דבר לחזק הקבוצה אלא רק טורח להחליש אותה. כמו שארסנל נראית כרגע, השנה יהיו לה יותר מ-3 הפסדים בליגה (מס' ההפסדים שהיה לה בעונה שעברה).
אם אחרי עוד שבוע קטסטרופאלי שכזה לארסנל אפשר היה לבקש עונג שבת, הרי שטוטנהאם שבת שנייה ברציפות מעלה לנו חיוך על הפנים בדמות הפסד ביתי לסנדרלנד.
המשחק מול פולהאם היה הזדמנות עבור הקוטג'רס לחשוף את הבלוף שנקרא ארסנל העונה. שוב פעם, כאשר אין את פבריגאס (שהכל עובר דרכו על המגרש), כאשר אין את חלב, כאשר אבואה קשר אחורי וכאשר נאסרי שוב לא תורם מאומה, מה אפשר לצפות? המחצית הראשונה הוכיחה שהייתה בעיקר קבוצה אחת על המגרש שרצתה לנצח ונלחמה על כל כדור, קוראים לה דווקא פולהאם. הקוטג'רס במערך של 5 שחקנים בקישור לא נתנו לארסנל שום צ'אנס לפתח משחק מסירות, וגם כאשר ארסנל שלטה בכדור זה נגמר באיבודי כדור של אבואה ונאסרי ובמסירות לא טובות של דנילסון. מה שראינו במחצית הראשונה זה פשוט לא היה ארסנל - שום לחץ על פולהאם, התבססות על כדורים ארוכים מההגנה לעבר אדבאיור (על תקן פרנסיס קיויו). ארסנל הגיעה ל-2 מצבים טובים, האחד לאחר פריצה טובה של סאניה, קיבל ואן פרסי כדור נהדר אבל בעט החוצה, והשני בהגבהה של סאניה אל ראשו של אדבאיור שנגח לקורה של שוורצר. פולהאם, הטרידה את ההגנה של ארסנל שוב ושוב, כאשר זאמורה כחלוץ יחיד מצליח לשבור מספר פעמים את מלכודת הנבדל הלא מתואמת של התותחנים. בדקה ה-21 ארסנל נענשה, כאשר גאלאס , שידוע לנו שהוא כבר מעבר לשיאו והיורו האחרון רק הוכיח זאת, לא טרח בכלל לכסות או לשמור את בלמה הנורבגי של פולהאם, הנגלאנד, והאחרון שלח רגל ונעץ את הכדור ברשתו של אלמוניה. עד לסיום המחצית לא ראינו שום איום על שערה של פולהאם וארסנל כמעט לא הייתה קיימת במגרש - במיוחד סמיר נאסרי , שיש כאלה שאמרו שהוא יהיה המחליף של אלכסנדר חלב, אך עושה הרושם שנאסרי יצטרך לצחצח את הנעליים של חלב מספר שנים עד שיגיע ליכולת ולרמה של הבלארוסי. חבל במיוחד שנאסרי לא מנצל את העובדה שפבריגאס לא משחק, על מנת לקחת עליו אחריות. למזלו של נאסרי השחקן הכי גרוע במגרש היה דנילסון, שהמשיך לחלק מסירות סתמיות ושבלוניות ימינה ושמאלה, אך כאשר נדרש להתקדם או לתת מסירה חכמה קדימה, כשל פעם אחר פעם.
במחצית השנייה, ראינו קצת יותר נחישות מהתותחנים אבל עדיין שום כדורגל שמזכיר את ארסנל. החילופים של ונגר היו מאוחרים וגרועים. סונג היה צריך להיכנס במקום דנילסון החלש כבר בתחילת המחצית השנייה, בעוד בנדטנר היה צריך לבוא על חשבון ואן פרסי (ולא וולקוט). פולהאם המשיכה להילחם בעוז והצליחה להחזיק מעמד, כאשר ארסנל מגיעה לעוד מצב אחד טוב של ואן פרסי שהלך החוצה, ועוד כמה בעיטות חופשיות שלו היישר לתוך החומה או מעל השער.
לסיכום, אפשר לשמוח שההפסד הזה הגיע כל כך מוקדם העונה, אולי ונגר יתעשת ויבין שלאוהדים נמאס מהאדישות שלו ומכך שאינו עושה דבר לחזק הקבוצה אלא רק טורח להחליש אותה. כמו שארסנל נראית כרגע, השנה יהיו לה יותר מ-3 הפסדים בליגה (מס' ההפסדים שהיה לה בעונה שעברה).
אם אחרי עוד שבוע קטסטרופאלי שכזה לארסנל אפשר היה לבקש עונג שבת, הרי שטוטנהאם שבת שנייה ברציפות מעלה לנו חיוך על הפנים בדמות הפסד ביתי לסנדרלנד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה