ארסן ונגר יכול היה להיות מרוצה, הרכב הזאטוטים שלו דרס בצורה משכנעת באמצע השבוע את שפילד יונייטד עם שלושער של ולה, צמד של בנדטנר ועוד אחד של ג'ק וילשייר. ונגר יכול היה להמשיך למכור את האשליות שלו לאלו שחפצים לקנות אותן - הגנה מרתיעה, התקפה קטלנית, ובעיקר שאין צורך בחיזוק כי הסגל מספיק עמוק לטענתו.
בא יום שבת, לפני השנה החדשה, ומהצפון הגיעה לביקור האל סיטי שרק עלתה ליגה העונה. אמנם דין ווינדאס, שהעלה אותה ליגה, ובעבר עשה לארסנל צרות כששיחק בברדפורד, לא היה על המגרש, אבל היו 11 שחקנים שהצדיקו את מיקומה בטבלה. ההרכב של ארסנל היה החזק ביותר שונגר יכול להעלות (בהתחשב במה שיש לו בסגל), עם אבואה בצד שמאל הפעם, ות'יאו וולקוט בצד ימין. במחצית הראשונה ראינו בעיקר חצאי הזדמנויות מצידה של ארסנל ומספר קרנות, אך שום איום קונקרטי ושום מצב בטוח של שער, גם האל סיטי לא סיכנה את השער מאחר והיא בעיקר רצתה להעביר בבטחון את המחצית הראשונה ולשמור על רשת נקייה. במחצית השנייה, ארסנל עלתה עם יותר מוטיבציה התקפית וזה השתלם לה אחרי פריצה נהדרת של ת'יאו וולקוט (הבולט היום במדי ארסנל), שהעביר כדור רוחב, פבריגאס שלח רגל, ופול מקשיין שניסה להרחיק, דחק לשערו הוא, 1:0 לארסנל (אותו מקשיין הורחק בשנה שעברה במדי סנדרלנד אחרי עבירה פראית על אלכסנדר חלב). באופן טבעי אחרי השער, ארסנל התקיפה רבות את שערה של האל והגיעה למספר הזדמנויות והחמיצה בצורה שחצנית ביותר - רובין ואן פרסי ועמנואל אדבאיור (אדבאיור צריך 10 מצבים בשביל להבקיע שער אחד, מה שאדוארדו צריך רק מצב אחד בשביל להרשית). וכשמתנהגים בצורה יהירה והקבוצה השנייה דווקא משחקת פתוח ומנסה להתקיף היא גם כובשת, ועוד איזה שערים נהדרים. בעיטה אדירה של ג'ובאני שלא הותירה שום סיכוי לאלמוניה , כדור בחיבורים ושוויון 1:1 מדהים באמירויות. לא עוברות דקות, קרן לקבוצה האורחת, ויליאם גאלאס בוהה ולא שם לב בכלל שהשחקן שלו , קאזין, משתחרר ונוגח נהדר לחיבורים, 2:1 להאל. אחרי השער ונגר עשה חילופים התקפיים, זרק את בנדטנר למגרש וגם את ולה, אך זה לא עזר לו. אם בשנה שעברה ארסנל נחלצה כל כך הרבה פעמים בעור שיניה מהפסד בשניות האחרנות, הרי שהפעם זה לא קרה, וההזדמנות הכי טובה עד סיום המשחק הייתה דווקא של גאלאס שנגח למשקוף.
לסיכומו של עניין, טוב שההפסד הגיע כי הבלוף של ארסן ונגר היה חייב להתפוצץ מתישהו. הוא קיבל אזהרה בהפסד מול פולהאם אבל חשב שהכל כרגיל, נצחונות על קבוצות חלשות גרמו לו לחשוב שהקבוצה שלו חזקה ואימתנה, אך דווקא מול קבוצה ,שעל הנייר, הייתה צריכה להפסיד לארסנל, הוא חטף מהלומה. מעניין מה ונגר חושב אחרי התצוגה הנאיבית של החלק ההגנתי של ארסנל, האם דנילסון הרך הוא המחליף של פלאמיני ,בגלל שכבש 2 שערים? האם גאלאס שמאז שהגיע, לא משלים את טורה, הוא התשובה לכדורי הגובה בהגנה? האם אלמוניה (והיום אין לו שום אשמה חס וחלילה) ראוי באופן כללי להיות שוער ראשון של ארסנל? התשובות, למי שלא שם לב, הן לא!
עוד מילה רעה על אוהדי הקבוצה, דקה 80 והאוהדים מתחילים לנטוש את האצטדיון? שלא נדבר על הנהירה ההמונית החוצה בדקה ה-90? אילו אוהדים אתם אם לא תתמכו בקבוצה שלכם באצטדיון כשהיא בפיגור? יותר חשוב לכם התור לתחנת הרכבת? אני התרעתי על זה מספר פעמים רב ואף הייתי נוכח בעצמי בעבר להתנהגות הבזיונית של אוהדי הקבוצה. ככה זה שמחירי הכרטיסים הם הכי יקרים בפרמיירליג, וחלק לא קטן ממי שבא לראות את המשחקים הם לא אוהדים שרופים אלא כל מיני בעלי ממון ואנשי עסקים שבשבילם המשחק הוא עוד בילוי ברשימה הארוכה.
בא יום שבת, לפני השנה החדשה, ומהצפון הגיעה לביקור האל סיטי שרק עלתה ליגה העונה. אמנם דין ווינדאס, שהעלה אותה ליגה, ובעבר עשה לארסנל צרות כששיחק בברדפורד, לא היה על המגרש, אבל היו 11 שחקנים שהצדיקו את מיקומה בטבלה. ההרכב של ארסנל היה החזק ביותר שונגר יכול להעלות (בהתחשב במה שיש לו בסגל), עם אבואה בצד שמאל הפעם, ות'יאו וולקוט בצד ימין. במחצית הראשונה ראינו בעיקר חצאי הזדמנויות מצידה של ארסנל ומספר קרנות, אך שום איום קונקרטי ושום מצב בטוח של שער, גם האל סיטי לא סיכנה את השער מאחר והיא בעיקר רצתה להעביר בבטחון את המחצית הראשונה ולשמור על רשת נקייה. במחצית השנייה, ארסנל עלתה עם יותר מוטיבציה התקפית וזה השתלם לה אחרי פריצה נהדרת של ת'יאו וולקוט (הבולט היום במדי ארסנל), שהעביר כדור רוחב, פבריגאס שלח רגל, ופול מקשיין שניסה להרחיק, דחק לשערו הוא, 1:0 לארסנל (אותו מקשיין הורחק בשנה שעברה במדי סנדרלנד אחרי עבירה פראית על אלכסנדר חלב). באופן טבעי אחרי השער, ארסנל התקיפה רבות את שערה של האל והגיעה למספר הזדמנויות והחמיצה בצורה שחצנית ביותר - רובין ואן פרסי ועמנואל אדבאיור (אדבאיור צריך 10 מצבים בשביל להבקיע שער אחד, מה שאדוארדו צריך רק מצב אחד בשביל להרשית). וכשמתנהגים בצורה יהירה והקבוצה השנייה דווקא משחקת פתוח ומנסה להתקיף היא גם כובשת, ועוד איזה שערים נהדרים. בעיטה אדירה של ג'ובאני שלא הותירה שום סיכוי לאלמוניה , כדור בחיבורים ושוויון 1:1 מדהים באמירויות. לא עוברות דקות, קרן לקבוצה האורחת, ויליאם גאלאס בוהה ולא שם לב בכלל שהשחקן שלו , קאזין, משתחרר ונוגח נהדר לחיבורים, 2:1 להאל. אחרי השער ונגר עשה חילופים התקפיים, זרק את בנדטנר למגרש וגם את ולה, אך זה לא עזר לו. אם בשנה שעברה ארסנל נחלצה כל כך הרבה פעמים בעור שיניה מהפסד בשניות האחרנות, הרי שהפעם זה לא קרה, וההזדמנות הכי טובה עד סיום המשחק הייתה דווקא של גאלאס שנגח למשקוף.
לסיכומו של עניין, טוב שההפסד הגיע כי הבלוף של ארסן ונגר היה חייב להתפוצץ מתישהו. הוא קיבל אזהרה בהפסד מול פולהאם אבל חשב שהכל כרגיל, נצחונות על קבוצות חלשות גרמו לו לחשוב שהקבוצה שלו חזקה ואימתנה, אך דווקא מול קבוצה ,שעל הנייר, הייתה צריכה להפסיד לארסנל, הוא חטף מהלומה. מעניין מה ונגר חושב אחרי התצוגה הנאיבית של החלק ההגנתי של ארסנל, האם דנילסון הרך הוא המחליף של פלאמיני ,בגלל שכבש 2 שערים? האם גאלאס שמאז שהגיע, לא משלים את טורה, הוא התשובה לכדורי הגובה בהגנה? האם אלמוניה (והיום אין לו שום אשמה חס וחלילה) ראוי באופן כללי להיות שוער ראשון של ארסנל? התשובות, למי שלא שם לב, הן לא!
עוד מילה רעה על אוהדי הקבוצה, דקה 80 והאוהדים מתחילים לנטוש את האצטדיון? שלא נדבר על הנהירה ההמונית החוצה בדקה ה-90? אילו אוהדים אתם אם לא תתמכו בקבוצה שלכם באצטדיון כשהיא בפיגור? יותר חשוב לכם התור לתחנת הרכבת? אני התרעתי על זה מספר פעמים רב ואף הייתי נוכח בעצמי בעבר להתנהגות הבזיונית של אוהדי הקבוצה. ככה זה שמחירי הכרטיסים הם הכי יקרים בפרמיירליג, וחלק לא קטן ממי שבא לראות את המשחקים הם לא אוהדים שרופים אלא כל מיני בעלי ממון ואנשי עסקים שבשבילם המשחק הוא עוד בילוי ברשימה הארוכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה