תיקו שכולו הפסד

ההרכב היה עם שינוי אחד מיום שלישי, הכללתו של סונג על חשבון נאסרי. מצד אחד טוב שיש סוף סוף קשר אחורי במרכז השדה, מצד שני משחק האגפים קיים רק מהאגף של ת'יאו וולקוט. אם אפשר להכניס קצת פיקנטריה לונדונית, אז שימו לב לכמות פליטי טוטנהאם בסנדרלנד (אנדי ריד, שאמנם היה אח"כ בצ'רלטון, פסקל שימבונדה, סטיד מלברנק ומורטון פולופ על הספסל, כאשר טימו טאיניו לא בסגל כלל) וגם פליטי ווסטהאם (ג'ורג' מקרטני ואנטון פרדיננד).

ארסנל הניעה לא רע את הכדור אך בשליש האחרון מסירות לא מדויקות, איבודי כדורים והתעקשות מרגיזה להיכנס דרך מרכז ההגנה המצופף במקום דרך האגפים.
יכולת מצוינת של אלמוניה במחצית הראשונה, בפעם הראשונה עצר את סיסה אחרי מסירה רעה אחורנית של וולקוט, ובפעם השנייה, 2 דקות לאחר מכן, בעיטה מסוכנת מחוץ לרחבה של סיסה והספרדי הדף לקרן. מן העבר השני, בעיטה מרחוק של פבריגאס שלא הצליחה להכניע את גורדון ועוד בעיטה של דנילסון על סף השריקה למחצית הראשונה, שחלפה ליד הקורה.
ונגר בעקשנות אופיינית לא ערך שום חילופים במחצית השנייה, כי הרי החילוף צריך לבוא רק בדקה ה-66 לא משנה מה התוצאה, והמשחק של ארסנל המשיך להיות לא מדויק ולהתבסס דרך המרכז. ונגר המשיך בניהול המשחק הגרוע כאשר הוציא דווקא את וולקוט הפעלתן והכניס את בנדטנר במקומו. מי בדיוק אמור היה לבשל את השערים בהרכב כזה? מהיכן יגיעו המצבים? לאחר מכן ונגר הכניס את נאסרי אך גם הוא לא הצליח להשפיע ממש על המשחק. ארסנל הצליחה להגיע להזדמנות טובה של ואן פרסי שנהדף על ידי גורדון ואז בדקה ה-85 שער אדיר של גרנט לידביטר, שער שהיה צריך להיות שער נצחון (לאלמוניה אין אשמה בשער). ונגר זרק גם את ולה למערכה, והיה נראה שההפסד השני ברציפות בליגה מגיע, ואז טעות חמורה של גורדון בכדור קרן אפשרה לאחד השחקנים הנמוכים במגרש, פבריגאס, לנגוח את השוויון הלא מוצדק ולגנוב לארסנל נקודה, ולהציל את ונגר.
לסיכומו של עניין מדובר בתיקו שכולו הפסד, היה ברור לאור ההרכב ולאור המחצית הראשונה שארסנל תתקשה להיות יצירתית עם הרכב שמתבסס על 3 שחקני מרכז שדה שמנסים כל הזמן להיכנס דרף הצפיפות במרכז. ונגר התעלם מהאנמיות, כמו שהתעלם עד כה מהבעיות הכרוניות של ארסנל, ולכן גם לא ראינו שינוי במחצית השנייה, ובמזל ארסנל לא ספגה את הפסדה השלישי. אני כבר אמרתי מזמן ואמשיך להגיד, ארסנל לא תזכה השנה בשום תואר.