אחרי הפגרה בליגה לטובת משחקי הנבחרות במוקדמות הגביע העולמי 2010, הפרמיירליג חזרה לפעולה וארסנל אירחה את אברטון, שבד"כ גם בהפסדיה לארסנל ,עושה חיים קשים לתותחנים - לעבדכם הנאמן היה את העונג להיות נוכח במשחק. קודם למשחק נודע שדג'ורו,גאלאס,בנדטנר וסאניה פצועים ולא יוכלו ליטול חלק במשחק, אך קיבלנו זריקת עידוד בדבר כשירותם של פבריגאס ו-ואן פרסי. ונגר בחר לתת מנוחה לוולקוט ופתח במקומו עם אבואה כקשר ימני , כאשר אלכס סונג מתופקד כמגן ימני ואילו מיקאל סילבסטרה ערך הופעת בכורה במרכז ההגנה לצידו של קולו טורה.
פתיחת המשחק הייתה כולה של אברטון שהראתה נחישות אופיינית כיאה לחניכיו של דיוויד מויס, ובמיוחד בהתחשב במצבם העגום בטבלה. ארסנל לעומת אברטון , נראתה מאד עצבנית,לא מרוכזת והרבתה לאבד כדורים. באברטון עשו את הדברים בצורה הפשוטה ביותר, מערך 4-5-1 שסגר הרמטית כל תותחן, ומן הצד השני, מהלכים התקפיים פשוטים שהביכו את ההגנה של ארסנל. באיום הראשוני של אברטון על השער של אלמוניה היא גם כבשה - מהלך נהדר באגף הימני (על חשבונו של סונג שעשה חור ענק), אוסמן מסר שמאלה לפיינאר את הכדור, וההולנדי החזיר מסירת רוחב פשוטה אותה אוסמן דחק מקרוב לפינה הקרובה של אלמוניה שלא הצליח למנוע מן הכדור לפרפר ברשת. האשמה בשער היא כולה של ונגר, כי כאשר סאניה לא כשיר ויש לך בסגל את אבואה, אז חובה להציב אותו כמגן ימני ולא לשים שם את סונג, שחסרה לו המהירות והטכניקה הדרושה לתפקיד. ארסנל והקהל היו המומים, אם לא הספיק התיקו בסנדרלנד וההפסד המביך להאל, הרי שעכשיו היא גם נמצאה בפיגור במשחק ביתי מול יריבה שלא נמצאת בדיוק בשיא כושרה כרגע. 5 דקות לאחר השער, הגיע המצב הראשון וגם המסוכן ביותר של התותחנים במחצית זו, כאשר פבריגאס שלח מסירת עומק של אומן אל עבר ואן פרסי, שלא הצליח באחד אל אחד להכניע את טים הווארד, שוערם של הטופיז. אברטון מן הצד השני הגיעה לעוד התקפה מתפרצת מסוכנת בסיומה בעט אוסמן כדור מכ-20 מטרים, שפגע בסילבסטרה ובנס יצא לקרן ולא חדר פנימה, אחרת המצב היה עגום. הזדמנות נוספת הייתה כאשר ארטטה הגביה כדור רוחב לרחבה של ארסנל ואלמוניה בעוד אחת מהיציאות הסהרוריות שלו מאשר כמעט איפשר ללסקוט לכבוש את השני בנגיחה, אך למזלה של ארסנל קלישי הציל מקו השער. עד סיום המחצית היו לארסנל עוד מספר מצבים לא רעים של ואן פרסי ושל אדבאיור, ובעיקר בעיטה מסוכנת של פבריגאס מרחוק שחמקה ליד קורת שערו של הווארד - בסיכום המחצית ניתן לומר שארסנל לא הפגינה כדורגל טוב, הציגה שוב הגנה שברירית וניכר היה כי היא לא חזרה בפוקוס מהפגרה. במחצית השנייה, ערך ונגר חילוף כפוי עקב פציעתו של טורה (אחרת לא היינו רואים חילוף מונגר עד דקה 65), ובדיעבד אולי מזל שהחילוף נכפה על ונגר (אם כי כולנו מאחלים לטורה רפואה שלמה), כי ת'יאו וולקוט כמו תמיד, הביא את השינוי והמפנה במשחק וסוף סוף היה לארסנל משחק אגפים ראוי. סונג הוסט למרכז ההגנה ואילו אבואה סוף סוף חזר לעמדתו הטבעית, מגן ימני. אלמוניה עוד הספיק להציל שער בטוח מרגלי יעקובו בפתיחת המחצית השנייה, לפני שנקודת המפנה הגיעה במשחק, והמומנטום השתנה לחלוטין כאשר נאסרי קיבל את הכדור מחוץ לרחבה בדקה ה-49 ובעט שטוח ומדויק לפינה הימנית של הווארד כדי להשוות את התוצאה. מרגע זה, נאסרי קיבל בטחון ,תפס פיקוד והיה מעורב במרבית המהלכים ההתקפיים של הקבוצה, עזר לשמור על הכדור ונתן מסירות יפות וגם הכדורגל של ארסנל הפך מהיר יותר, הודות בעיקר לנוכחותו של וולקוט באגף הימני. האירוע הבא שראוי לציין הייתה הכניסה הקשה של טוני היברט בדנילסון, שגררה רק כרטיס צהוב מהשופט פיטר וולטון ומטר של קללות עסיסיות מאוהדי ארסנל. בדקה ה-70 הלחץ של התותחנים נשא פרי, כאשר בעיטה של פבריגאס בתוך הרחבה נהדפה על ידי הווארד היישר לראשו של ואן פרסי שנגח פנימה 2:1 לארסנל. אברטון יותר התמקדה בלהתגונן מאשר לתקוף, וארסנל לא ממש ניסתה לגמור את המשחק עד לזמן הפציעות כאשר מהלך קבוצתי בו דיאבי, שחזר אחרי פציעה, (החליף את נאסרי שנפצע בעצמו) מסר אחורנית לוולקוט שהרשית בין רגליו של הווארד את השלישי וקבע את תוצאת המשחק, 3:1 לתותחנים.
לסיכום, גם ביכולת לא הכי משכנעת, ארסנל מצליחה לצאת עם הנקודות. הבעיות הן, ששוב ההגנה הוכחה כבעייתית (וזה לא בגלל שגאלאס לא שיחק, כי גם שהוא משחק היא פגיעה), בלי וולקוט לארסנל אין שום משחק אגפים, דנילסון במשחק חלש נוסף הרבה לאבד כדורים ובעיקר לא תרם מבחינה הגנתית, והכי גרוע הוא מצב הפצועים, שגם כך מדובר בארסנל ובסגל הלא ממש עמוק שלה. עד כה, הכדורגל של ארסנל פחות משכנע מהעונה הקודמת, וזה בעיקר בגלל חסרונם של פלאמיני וחלב: פלאמיני היה נותן חופש פעולה לפבריגאס קדימה, בכך שהיה סוגר אחורנית ,מחלץ כדורים ומוציא אותם קדימה, בעוד חלב היה מזין את החלוצים ולוקח מפבריגאס חלק מעול החזקת הכדור. אם ארסנל רוצה להישאר מבחינה תיאורטית במירוץ האליפות עד הכריסמס, היא חייבת לשפר מאד את המשחק שלה ולמצוא בסגל הקיים פתרונות לבעיות שכה זועקות לשמיים.
פתיחת המשחק הייתה כולה של אברטון שהראתה נחישות אופיינית כיאה לחניכיו של דיוויד מויס, ובמיוחד בהתחשב במצבם העגום בטבלה. ארסנל לעומת אברטון , נראתה מאד עצבנית,לא מרוכזת והרבתה לאבד כדורים. באברטון עשו את הדברים בצורה הפשוטה ביותר, מערך 4-5-1 שסגר הרמטית כל תותחן, ומן הצד השני, מהלכים התקפיים פשוטים שהביכו את ההגנה של ארסנל. באיום הראשוני של אברטון על השער של אלמוניה היא גם כבשה - מהלך נהדר באגף הימני (על חשבונו של סונג שעשה חור ענק), אוסמן מסר שמאלה לפיינאר את הכדור, וההולנדי החזיר מסירת רוחב פשוטה אותה אוסמן דחק מקרוב לפינה הקרובה של אלמוניה שלא הצליח למנוע מן הכדור לפרפר ברשת. האשמה בשער היא כולה של ונגר, כי כאשר סאניה לא כשיר ויש לך בסגל את אבואה, אז חובה להציב אותו כמגן ימני ולא לשים שם את סונג, שחסרה לו המהירות והטכניקה הדרושה לתפקיד. ארסנל והקהל היו המומים, אם לא הספיק התיקו בסנדרלנד וההפסד המביך להאל, הרי שעכשיו היא גם נמצאה בפיגור במשחק ביתי מול יריבה שלא נמצאת בדיוק בשיא כושרה כרגע. 5 דקות לאחר השער, הגיע המצב הראשון וגם המסוכן ביותר של התותחנים במחצית זו, כאשר פבריגאס שלח מסירת עומק של אומן אל עבר ואן פרסי, שלא הצליח באחד אל אחד להכניע את טים הווארד, שוערם של הטופיז. אברטון מן הצד השני הגיעה לעוד התקפה מתפרצת מסוכנת בסיומה בעט אוסמן כדור מכ-20 מטרים, שפגע בסילבסטרה ובנס יצא לקרן ולא חדר פנימה, אחרת המצב היה עגום. הזדמנות נוספת הייתה כאשר ארטטה הגביה כדור רוחב לרחבה של ארסנל ואלמוניה בעוד אחת מהיציאות הסהרוריות שלו מאשר כמעט איפשר ללסקוט לכבוש את השני בנגיחה, אך למזלה של ארסנל קלישי הציל מקו השער. עד סיום המחצית היו לארסנל עוד מספר מצבים לא רעים של ואן פרסי ושל אדבאיור, ובעיקר בעיטה מסוכנת של פבריגאס מרחוק שחמקה ליד קורת שערו של הווארד - בסיכום המחצית ניתן לומר שארסנל לא הפגינה כדורגל טוב, הציגה שוב הגנה שברירית וניכר היה כי היא לא חזרה בפוקוס מהפגרה. במחצית השנייה, ערך ונגר חילוף כפוי עקב פציעתו של טורה (אחרת לא היינו רואים חילוף מונגר עד דקה 65), ובדיעבד אולי מזל שהחילוף נכפה על ונגר (אם כי כולנו מאחלים לטורה רפואה שלמה), כי ת'יאו וולקוט כמו תמיד, הביא את השינוי והמפנה במשחק וסוף סוף היה לארסנל משחק אגפים ראוי. סונג הוסט למרכז ההגנה ואילו אבואה סוף סוף חזר לעמדתו הטבעית, מגן ימני. אלמוניה עוד הספיק להציל שער בטוח מרגלי יעקובו בפתיחת המחצית השנייה, לפני שנקודת המפנה הגיעה במשחק, והמומנטום השתנה לחלוטין כאשר נאסרי קיבל את הכדור מחוץ לרחבה בדקה ה-49 ובעט שטוח ומדויק לפינה הימנית של הווארד כדי להשוות את התוצאה. מרגע זה, נאסרי קיבל בטחון ,תפס פיקוד והיה מעורב במרבית המהלכים ההתקפיים של הקבוצה, עזר לשמור על הכדור ונתן מסירות יפות וגם הכדורגל של ארסנל הפך מהיר יותר, הודות בעיקר לנוכחותו של וולקוט באגף הימני. האירוע הבא שראוי לציין הייתה הכניסה הקשה של טוני היברט בדנילסון, שגררה רק כרטיס צהוב מהשופט פיטר וולטון ומטר של קללות עסיסיות מאוהדי ארסנל. בדקה ה-70 הלחץ של התותחנים נשא פרי, כאשר בעיטה של פבריגאס בתוך הרחבה נהדפה על ידי הווארד היישר לראשו של ואן פרסי שנגח פנימה 2:1 לארסנל. אברטון יותר התמקדה בלהתגונן מאשר לתקוף, וארסנל לא ממש ניסתה לגמור את המשחק עד לזמן הפציעות כאשר מהלך קבוצתי בו דיאבי, שחזר אחרי פציעה, (החליף את נאסרי שנפצע בעצמו) מסר אחורנית לוולקוט שהרשית בין רגליו של הווארד את השלישי וקבע את תוצאת המשחק, 3:1 לתותחנים.
לסיכום, גם ביכולת לא הכי משכנעת, ארסנל מצליחה לצאת עם הנקודות. הבעיות הן, ששוב ההגנה הוכחה כבעייתית (וזה לא בגלל שגאלאס לא שיחק, כי גם שהוא משחק היא פגיעה), בלי וולקוט לארסנל אין שום משחק אגפים, דנילסון במשחק חלש נוסף הרבה לאבד כדורים ובעיקר לא תרם מבחינה הגנתית, והכי גרוע הוא מצב הפצועים, שגם כך מדובר בארסנל ובסגל הלא ממש עמוק שלה. עד כה, הכדורגל של ארסנל פחות משכנע מהעונה הקודמת, וזה בעיקר בגלל חסרונם של פלאמיני וחלב: פלאמיני היה נותן חופש פעולה לפבריגאס קדימה, בכך שהיה סוגר אחורנית ,מחלץ כדורים ומוציא אותם קדימה, בעוד חלב היה מזין את החלוצים ולוקח מפבריגאס חלק מעול החזקת הכדור. אם ארסנל רוצה להישאר מבחינה תיאורטית במירוץ האליפות עד הכריסמס, היא חייבת לשפר מאד את המשחק שלה ולמצוא בסגל הקיים פתרונות לבעיות שכה זועקות לשמיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה