השבוע שהיה
הקיץ הזה עושה רושם הוא אולי הקיץ הכי רע שעבר על הקבוצה בשנים האחרונות, הן מבחינת הספקולציות הבלתי נגמרות בתקשורת, הן מבחינת היחלשות הקבוצה והן מבחינת התנהלות המועדון הכללית.
מבחינת התנהלות המועדון הכללית, הרי שומעים מחד הצהרות של דני פיצמן הדירקטור הבכיר בהנהלה והיו"ר פיטר היל-ווד על כך שלמועדון יש מספיק כסף (מה שרובנו ידענו), אך זהו ונגר שבוחר לא לבזבז, בגלל אידיאלים ועקרונות אישיים. ארסן ונגר שאיבד בשלומיאליות את דיארה, פלאמיני, ג'ילברטו וחלב, מעדיף לטמון באדישות את ראשו באדמה כמו בת-יענה ולהתעלם מן המציאות שטופחת על פניו. ונגר לא מתאים את עצמו לתנאי המשחק שנוצרו בשנים האחרונות, וזאת אחת הסיבות שהכוכבים עוזבים את הקבוצה. אי אפשר להחזיק סופרסטאר כמו אלכס חלב ולתת לו משכורת ששווה לחצי מהמשכורת של טל בן חיים. את הכוכבים של הקבוצה יש לתגמל, על מנת לשמור על עמוד שדרה, קונסיסטנטיות, כדי להעניק יציבות. אם המועדון לא יתגמל את כוכביו, הם יעזבו בסופו של דבר. העונה זה חלב, בעונה הבאה פבריגאס.
מבחינת היחלשות הקבוצה, הרי שלמרות שלונגר יש בסגל כל מיני שחקנים שיכולים למלא את תפקידו של פלאמיני, הרי שהחסרון שלו יורגש מאחר ואף אחד מהשחקנים שבסגל לא קיבל ריצה רצינית של משחקים בהרכב, ואת דיאבי למשל ראינו יותר כקשר שמאלי מאשר במרכז המגרש. עזיבתו של ג'ילברטו סילבה הייתה צפויה, הוא בחר לעבור ליוון למרות שאברטון נתנה הצעה טובה יותר - הסיפור של סילבה הוא סיפור עם סוף עצוב בסופו של דבר, כי דווקא אחרי העונה הכי טובה בקריירה שלו ב-2006/2007 במהלכה נבחר על ידי האוהדים לשחקן המצטיין של העונה והיה טבעי שסילבה יהפוך לקפטן אחרי עזיבתו של הנרי, לא רק שהוא לא קיבל את סרט הקפטן אלא גם סופסל ועקב כך ירדה לו המוטיבציה והחשק באופן טבעי, וגם הכושר והיכולת. סילבה ייזכר בזכות הלחימה שלו, היכולת שלו לשמור על קור רוח תחת לחץ, משחק הראש, השער הכי מהיר בתולדות ליגת האלופות (מול איינדהובן), עונת ה - Invincibles, ובכלל האופי הצנוע והשקט שלו והיכולת שלו להסתגל לכל תפקיד שונגר נתן לו.
העזיבה הכי משמעותית הקיץ היא של אלכסנדר חלב, הבלארוסי שעבר לשחק בברצלונה. חלב הצהיר אינסוף פעמים באתר של ארסנל ובאתרו הרשמי שהוא אוהב את המועדון ורוצה לשחק בו, אך ונגר לא טרח לשפר ולתת לו תנאים טובים יותר. מדוע? בד"כ ונגר לא מציע חוזים טובים ומשודרגים לשחקנים שכבר מעבר לשיא הפיזי שלהם ובכך מראה להם את הדלת החוצה, אך חלב שהיה לטעמי השחקן הכי טוב וחשוב של ארסנל (למרות שלא כבש הרבה) היה חייב לקבל חוזה משודרג כדי להשאיר אותו במועדון לעוד 3 שנים לפחות. הכדורגל של ארסנל היה בשיאו השנה כאשר חלב שיחק, קצב המשחק, זרימת הכדורים מההגנה אל ההתקפה, כמות ההזדמנויות שהקבוצה יצרה - זה שחקן שבשבילו משלמים 50 פאונד על כרטיס כדי לראות כדורגל ולהנות (די להיזכר בתצוגה הענקית של ארסנל מול אסטון וילה במחצית הראשונה בסיבוב הראשון של העונה החולפת, כדורגל מהסרטים בניצוחו של חלב). בהיעדרו של חלב, ראינו את ארסנל אנמית ולא מסוגלת להגיע למצבים. לצערי הרב, לא מעט אוהדים לא יודעים להעריך ולהוקיר את תרומתו של חלב לכדורגל של ארסנל מאחר והם נכנעים מראש למניפולציות של התקשורת בנוגע לסטטיסטיקות. מי שראה את חלב בשטוטגארט, יודע שהוא לא תעתיק של רובר פירס או ליונברג שהיו שחקני אגף טבעיים שגם הבקיעו שערים בקריירה. חלב הוא שחקן שמשחק במרכז, בד"כ מאחורי החלוצים והוא מכין את המצבים, פותח את המשחק לאגפים. לארסנל לא היו ב-3 השנים שחלב שיחק במועדון שום בעיית הבקעת שערים, בוודאי שלא בעונה החולפת, כך שאלו שמאשימים את חלב שהוא לא בועט מספיק או לא כובש מספיק, בסה"כ מחפשים שעיר לעזאזל במקום להסתכל על הנקודות שבגללן ארסנל לא זכתה בשום דבר גם בעונה האחרונה: עמדות השוער והבלם. מי שלא הבין את גדולותו של חלב, ילמד להעריך אותו בעונה הקרובה כאשר הוא לא יהיה והחסרון שלו יהיה משמעותי. זה מוביל אותי לקראת סיום החלק הזה, מדוע ונגר לא טורח לחזק את הקבוצה בעמדות החלשות , בעמדות בה הקבוצה לוקה ומשלמת את המחיר? האם ונגר לא רואה את המציאות וחי לו בעולם וירטואלי? עמדת השוער היא לא עמדה לניסויים, מנואל אלמוניה החביב בן ה-31, חסר יסודות בסיסיים של שוער, ואת מה שהוא לא למד עד עכשיו הוא גם לא ילמד. ראוי היה כבר בסיום העונה לדאוג להחתמת שוער רציני לקבוצה, שכן גם השוער השני של ארסנל, פביאנסקי, אינו מתאים לעמוד כשוער ראשון של ארסנל.
עמדת הבלם - רבות דובר על כך שגאלאס וטורה הם בלמים מאותו הסוג, שניהם חסונים,מתקלים ומהירים, אך לוקים מאד במשחק הראש, ומאז עזיבתו של סול קמפבל זה הפך לעקב האכילס של ההגנה. גם היום באולפן של לפני המשחק מול בארנט, מדברים פרי גרובס וסטיוארט רובסון על כך שונגר חייב לחזק את ההגנה בבלם נוסף, ונגר עצמו אמר לפני חודשיים שהוא יחזק את ההגנה, אך פרט להצעה על זפאטה שנדחתה, לא נראה שונגר באמת מתאמץ, וגם אם הוא פועל מאחורי הקלעים, זה לא מספיק משמעותי כי בעוד פחות מחודש כבר מתחילה העונה.
רוב האוהדים ברחבי האינטרנט נשארים אילמים ועיוורים בקשר להיחלשות הקבוצה, כאשר זה נוגע לדיונים, ומגנים בחירוף נפש על ארסן ונגר. בעיניי זה מעלה גיחוך שאוהדים של הקבוצה לא מסוגלים לראות ולנתח לעומק את הדברים, והולכים בצורה פונדמנטליסטית אחרי ארסן ונגר כאילו הוא אחד האייטולות באיראן. מה שכן, נוכחתי דרך ביקוריי התכופים באתר הקבוצה, שמצב מכירת הכרטיסים למשחקי האימון בחודש הקרוב הוא לא מזהיר, אם בעבר הכרטיסים היו נחטפים מהר יותר ולא מגיעים ל- General Sale כמעט בכל משחק, הרי שהקיץ הזה כנראה שיש אוהדים שמצביעים ברגליים.
המשחק מול בארנט
משחק פתיחת העונה המסורתי ב- Underhill הוא דבר יפה שצריך לשמר ולהמשיך בכל עונה, ובד"כ ארסנל מגיעה עם סגל צעיר מחוזק במספר שחקנים בכירים, כך גם היה הפעם. אישית ביקרתי באצטדיון הזה שנמצא בתוך שכונה, לפני שנה וחצי בדיוק כאשר צפיתי במשחק בליגת המילואים בין ארסנל לטוטנהאם (זכיתי לראות אז את מאנונה,ברזיט,סימפסון ועוד), כאשר התותחנים הובסו 3:0 ומה שזכרתי מאותו המשחק הוא היכולת של עדל טרבעט מספרס.
ארסנל פתחה עם אלמוניה בשער, קלישי וסאניה באגפים, כאשר הנורבגי נורדתביט וג'סטין הויט פותחים כבלמים. בקישור דנילסון (על תקן פבריגאס) ואארון רמזי בהופעת בכורה, כאשר באגפים הנרי לנסברי (ימין) וארמנד טראורה כקשר שמאלי(עמדה שונגר ניסה אותו לקראת סיום העונה שעברה), בהתקפה בנדטנר ו-וולקוט. התותחנים שיחקו בקצב איטי מאד ולא ממש הגיעו להזדמנויות פרט להזדמנות אחת טובה של בנדטנר אחרי הכנה טובה של טראורה מהאגף השמאלי. מילא השחקנים הבכירים שיחקו בהילוך שני, אבל השחקנים הצעירים די אכזבו, כי דווקא מכאלה שמקבלים הזדמנויות שכאלה, אתה מצפה לרצות יותר ולהשקיע יותר על המגרש - ארסנל נראתה אנמית בכל המחצית הראשונה, וירדה גם לפיגור בצדק רב, כאשר בארנט הבקיעה שער בבעיטה חופשית. השער הזה כל כולו אשמתו של מנואל אלמוניה, שכמו שטענתי, כבר לא יכול ללמוד את מה שלא למד עד עתה (זינוק מאוחר לכדור, סידור חומה לקוי מאד) - בדיוק תעתיק של השער שהבקיע גארת' בייל בדרבי בעונה החולפת. חבל שונגר לא מבין שאי אפשר לזכות בתארים עם שוער כמו אלמוניה, וזה זלזול באינטליגנציה של האוהדים. במחצית השנייה כצפוי נערכו הרבה חילופים וקצב המשחק השתפר ועלה (הבולטים והטובים היו ווילשיר,ברזיט,רוי פונטה וסימפסון), וארסנל גם השוותה משער נאה מאד של סימפסון בדקה ה-62. אותו ג'יי סימפסון היה השחקן המצטיין של מילוול בעונה החולפת אחרי שהושאל לשם מארסנל וזכה גם בתואר כדורגלן השנה בליגה הראשונה באנגליה בעונת 07/08. סימפסון אף בישל בהמשך את השער השני של ארסנל אותו כבש ההולנדי נאסר ברזיט. עד סיום המשחק הגיע התותחנים לעוד מספר הזדמנויות אך לא השכילו להבקיע. בסיום נצחון דחוק ולא משכנע של ארסנל על בארנט החביבה שממוקמת 3 ליגות מתחתיה. זה אומנם רק משחק הכנה, אך נראה שגם העונה הזאת לא תהיה שונה מקודמותיה, בגזרת התארים.
הקיץ הזה עושה רושם הוא אולי הקיץ הכי רע שעבר על הקבוצה בשנים האחרונות, הן מבחינת הספקולציות הבלתי נגמרות בתקשורת, הן מבחינת היחלשות הקבוצה והן מבחינת התנהלות המועדון הכללית.
מבחינת התנהלות המועדון הכללית, הרי שומעים מחד הצהרות של דני פיצמן הדירקטור הבכיר בהנהלה והיו"ר פיטר היל-ווד על כך שלמועדון יש מספיק כסף (מה שרובנו ידענו), אך זהו ונגר שבוחר לא לבזבז, בגלל אידיאלים ועקרונות אישיים. ארסן ונגר שאיבד בשלומיאליות את דיארה, פלאמיני, ג'ילברטו וחלב, מעדיף לטמון באדישות את ראשו באדמה כמו בת-יענה ולהתעלם מן המציאות שטופחת על פניו. ונגר לא מתאים את עצמו לתנאי המשחק שנוצרו בשנים האחרונות, וזאת אחת הסיבות שהכוכבים עוזבים את הקבוצה. אי אפשר להחזיק סופרסטאר כמו אלכס חלב ולתת לו משכורת ששווה לחצי מהמשכורת של טל בן חיים. את הכוכבים של הקבוצה יש לתגמל, על מנת לשמור על עמוד שדרה, קונסיסטנטיות, כדי להעניק יציבות. אם המועדון לא יתגמל את כוכביו, הם יעזבו בסופו של דבר. העונה זה חלב, בעונה הבאה פבריגאס.
מבחינת היחלשות הקבוצה, הרי שלמרות שלונגר יש בסגל כל מיני שחקנים שיכולים למלא את תפקידו של פלאמיני, הרי שהחסרון שלו יורגש מאחר ואף אחד מהשחקנים שבסגל לא קיבל ריצה רצינית של משחקים בהרכב, ואת דיאבי למשל ראינו יותר כקשר שמאלי מאשר במרכז המגרש. עזיבתו של ג'ילברטו סילבה הייתה צפויה, הוא בחר לעבור ליוון למרות שאברטון נתנה הצעה טובה יותר - הסיפור של סילבה הוא סיפור עם סוף עצוב בסופו של דבר, כי דווקא אחרי העונה הכי טובה בקריירה שלו ב-2006/2007 במהלכה נבחר על ידי האוהדים לשחקן המצטיין של העונה והיה טבעי שסילבה יהפוך לקפטן אחרי עזיבתו של הנרי, לא רק שהוא לא קיבל את סרט הקפטן אלא גם סופסל ועקב כך ירדה לו המוטיבציה והחשק באופן טבעי, וגם הכושר והיכולת. סילבה ייזכר בזכות הלחימה שלו, היכולת שלו לשמור על קור רוח תחת לחץ, משחק הראש, השער הכי מהיר בתולדות ליגת האלופות (מול איינדהובן), עונת ה - Invincibles, ובכלל האופי הצנוע והשקט שלו והיכולת שלו להסתגל לכל תפקיד שונגר נתן לו.
העזיבה הכי משמעותית הקיץ היא של אלכסנדר חלב, הבלארוסי שעבר לשחק בברצלונה. חלב הצהיר אינסוף פעמים באתר של ארסנל ובאתרו הרשמי שהוא אוהב את המועדון ורוצה לשחק בו, אך ונגר לא טרח לשפר ולתת לו תנאים טובים יותר. מדוע? בד"כ ונגר לא מציע חוזים טובים ומשודרגים לשחקנים שכבר מעבר לשיא הפיזי שלהם ובכך מראה להם את הדלת החוצה, אך חלב שהיה לטעמי השחקן הכי טוב וחשוב של ארסנל (למרות שלא כבש הרבה) היה חייב לקבל חוזה משודרג כדי להשאיר אותו במועדון לעוד 3 שנים לפחות. הכדורגל של ארסנל היה בשיאו השנה כאשר חלב שיחק, קצב המשחק, זרימת הכדורים מההגנה אל ההתקפה, כמות ההזדמנויות שהקבוצה יצרה - זה שחקן שבשבילו משלמים 50 פאונד על כרטיס כדי לראות כדורגל ולהנות (די להיזכר בתצוגה הענקית של ארסנל מול אסטון וילה במחצית הראשונה בסיבוב הראשון של העונה החולפת, כדורגל מהסרטים בניצוחו של חלב). בהיעדרו של חלב, ראינו את ארסנל אנמית ולא מסוגלת להגיע למצבים. לצערי הרב, לא מעט אוהדים לא יודעים להעריך ולהוקיר את תרומתו של חלב לכדורגל של ארסנל מאחר והם נכנעים מראש למניפולציות של התקשורת בנוגע לסטטיסטיקות. מי שראה את חלב בשטוטגארט, יודע שהוא לא תעתיק של רובר פירס או ליונברג שהיו שחקני אגף טבעיים שגם הבקיעו שערים בקריירה. חלב הוא שחקן שמשחק במרכז, בד"כ מאחורי החלוצים והוא מכין את המצבים, פותח את המשחק לאגפים. לארסנל לא היו ב-3 השנים שחלב שיחק במועדון שום בעיית הבקעת שערים, בוודאי שלא בעונה החולפת, כך שאלו שמאשימים את חלב שהוא לא בועט מספיק או לא כובש מספיק, בסה"כ מחפשים שעיר לעזאזל במקום להסתכל על הנקודות שבגללן ארסנל לא זכתה בשום דבר גם בעונה האחרונה: עמדות השוער והבלם. מי שלא הבין את גדולותו של חלב, ילמד להעריך אותו בעונה הקרובה כאשר הוא לא יהיה והחסרון שלו יהיה משמעותי. זה מוביל אותי לקראת סיום החלק הזה, מדוע ונגר לא טורח לחזק את הקבוצה בעמדות החלשות , בעמדות בה הקבוצה לוקה ומשלמת את המחיר? האם ונגר לא רואה את המציאות וחי לו בעולם וירטואלי? עמדת השוער היא לא עמדה לניסויים, מנואל אלמוניה החביב בן ה-31, חסר יסודות בסיסיים של שוער, ואת מה שהוא לא למד עד עכשיו הוא גם לא ילמד. ראוי היה כבר בסיום העונה לדאוג להחתמת שוער רציני לקבוצה, שכן גם השוער השני של ארסנל, פביאנסקי, אינו מתאים לעמוד כשוער ראשון של ארסנל.
עמדת הבלם - רבות דובר על כך שגאלאס וטורה הם בלמים מאותו הסוג, שניהם חסונים,מתקלים ומהירים, אך לוקים מאד במשחק הראש, ומאז עזיבתו של סול קמפבל זה הפך לעקב האכילס של ההגנה. גם היום באולפן של לפני המשחק מול בארנט, מדברים פרי גרובס וסטיוארט רובסון על כך שונגר חייב לחזק את ההגנה בבלם נוסף, ונגר עצמו אמר לפני חודשיים שהוא יחזק את ההגנה, אך פרט להצעה על זפאטה שנדחתה, לא נראה שונגר באמת מתאמץ, וגם אם הוא פועל מאחורי הקלעים, זה לא מספיק משמעותי כי בעוד פחות מחודש כבר מתחילה העונה.
רוב האוהדים ברחבי האינטרנט נשארים אילמים ועיוורים בקשר להיחלשות הקבוצה, כאשר זה נוגע לדיונים, ומגנים בחירוף נפש על ארסן ונגר. בעיניי זה מעלה גיחוך שאוהדים של הקבוצה לא מסוגלים לראות ולנתח לעומק את הדברים, והולכים בצורה פונדמנטליסטית אחרי ארסן ונגר כאילו הוא אחד האייטולות באיראן. מה שכן, נוכחתי דרך ביקוריי התכופים באתר הקבוצה, שמצב מכירת הכרטיסים למשחקי האימון בחודש הקרוב הוא לא מזהיר, אם בעבר הכרטיסים היו נחטפים מהר יותר ולא מגיעים ל- General Sale כמעט בכל משחק, הרי שהקיץ הזה כנראה שיש אוהדים שמצביעים ברגליים.
המשחק מול בארנט
משחק פתיחת העונה המסורתי ב- Underhill הוא דבר יפה שצריך לשמר ולהמשיך בכל עונה, ובד"כ ארסנל מגיעה עם סגל צעיר מחוזק במספר שחקנים בכירים, כך גם היה הפעם. אישית ביקרתי באצטדיון הזה שנמצא בתוך שכונה, לפני שנה וחצי בדיוק כאשר צפיתי במשחק בליגת המילואים בין ארסנל לטוטנהאם (זכיתי לראות אז את מאנונה,ברזיט,סימפסון ועוד), כאשר התותחנים הובסו 3:0 ומה שזכרתי מאותו המשחק הוא היכולת של עדל טרבעט מספרס.
ארסנל פתחה עם אלמוניה בשער, קלישי וסאניה באגפים, כאשר הנורבגי נורדתביט וג'סטין הויט פותחים כבלמים. בקישור דנילסון (על תקן פבריגאס) ואארון רמזי בהופעת בכורה, כאשר באגפים הנרי לנסברי (ימין) וארמנד טראורה כקשר שמאלי(עמדה שונגר ניסה אותו לקראת סיום העונה שעברה), בהתקפה בנדטנר ו-וולקוט. התותחנים שיחקו בקצב איטי מאד ולא ממש הגיעו להזדמנויות פרט להזדמנות אחת טובה של בנדטנר אחרי הכנה טובה של טראורה מהאגף השמאלי. מילא השחקנים הבכירים שיחקו בהילוך שני, אבל השחקנים הצעירים די אכזבו, כי דווקא מכאלה שמקבלים הזדמנויות שכאלה, אתה מצפה לרצות יותר ולהשקיע יותר על המגרש - ארסנל נראתה אנמית בכל המחצית הראשונה, וירדה גם לפיגור בצדק רב, כאשר בארנט הבקיעה שער בבעיטה חופשית. השער הזה כל כולו אשמתו של מנואל אלמוניה, שכמו שטענתי, כבר לא יכול ללמוד את מה שלא למד עד עתה (זינוק מאוחר לכדור, סידור חומה לקוי מאד) - בדיוק תעתיק של השער שהבקיע גארת' בייל בדרבי בעונה החולפת. חבל שונגר לא מבין שאי אפשר לזכות בתארים עם שוער כמו אלמוניה, וזה זלזול באינטליגנציה של האוהדים. במחצית השנייה כצפוי נערכו הרבה חילופים וקצב המשחק השתפר ועלה (הבולטים והטובים היו ווילשיר,ברזיט,רוי פונטה וסימפסון), וארסנל גם השוותה משער נאה מאד של סימפסון בדקה ה-62. אותו ג'יי סימפסון היה השחקן המצטיין של מילוול בעונה החולפת אחרי שהושאל לשם מארסנל וזכה גם בתואר כדורגלן השנה בליגה הראשונה באנגליה בעונת 07/08. סימפסון אף בישל בהמשך את השער השני של ארסנל אותו כבש ההולנדי נאסר ברזיט. עד סיום המשחק הגיע התותחנים לעוד מספר הזדמנויות אך לא השכילו להבקיע. בסיום נצחון דחוק ולא משכנע של ארסנל על בארנט החביבה שממוקמת 3 ליגות מתחתיה. זה אומנם רק משחק הכנה, אך נראה שגם העונה הזאת לא תהיה שונה מקודמותיה, בגזרת התארים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה